יעל יקרה,
חם לך וכבד ואת עומדת בפני הלא נודע....מצד שני את כבר כל כך קרובה...
לגבי הלא נודע... זה בדיוק מה שזה ותדעי רק אחרי.. אני מאחלת לך שזה יהיה בקלות וגם אם לא שהכל יעבור בשלום. לדעתי בתור אחת שלידתה הראשונה היתה יכולה להפוך אצל מישהי אחרת לטראומה נוראית(שלוש שעות צירי לחץ, ואקום בלי שום שיכוך, חיתוך בלי הרדמה ולבסוף ניתוח קיסרי בהרדמה כללית...) הכל תלוי בהתיחסות שלך...כמה שלא יכאב ומה שלא יקרה הכי חשוב זה שבסופו של דבר את והתינוקת תצאו מזה בריאות וושלמות. ברגע שזו התוצאה הסופית כל השאר פחות חשוב. החתך, כשהוא מבוצע בזמן הלידה כשראש התינוק לוחץ על פתח הנרתיק הוא כמעט בלי מורגש (מעין צריבה קלה אבל הכל בין כה וכה כל כך מתוח וכואב שזה בטל בששים) והתפרים אחר כך הם לא סיפור גדול ויש שיטות להקל עליהם(כל זאת כמובן כשאין סיבוכים). בואי נסכם את זה ככה - זה כואב נורא ללדת- אבל זה כאב חיובי, בונה ואת יודעת שבסופו יבוא אושר גדול ( את גם יודעת שבסוף, מתי שהוא, הכאב נגמר...)עובדה - שכולנו כואבות, מקטרות , ו- יולדות שוב ושוב...
עד הלידה אני מציעה לך לפרגן לעצמך את מה שעושה לך טוב - במידה וזה אפשרי כמובן - לישון, לנוח, (אחר כך זה יהיה קשה..) לכייף- להתפנק,לצאת עם בעלך, להפגש עם חברה, ללכת לסרט, לים, לעשות דברים שטובים לך, שנותנים לך אנרגיות חיוביות....
אני (ואני מודה שאני לא דוגמה לרוב הנשים ההרות) דווקא מלאת אנרגיה בסוף ההריונות, ואחרי שאני ממצה עם תום את אינסטינקט הקינון ומעמידה את הבית מוכן למסדר המפקד, באמת משתדלת לכייף בשבוע שבועיים האחרונים.
שיהיה לך טוב וקל ומהר ואל תפחדי מהפחד שלך - הוא נורמלי... לכולן יש חששות ובסוף שאת מגיעה ללידה את כל כך מרוכזת בה שהכל פשוט מתמוסס איךשהוא ...
בהצלחה...
|
תוכן התגובה:
|
