|
11/8/2002 11:22
|
אסנת ש.
|
מאת:
|
|
אוי יסמין, תיארת בדיוק מה שקורה אצלי...
|
כותרת:
|
רק שאצלי זה קורה עם ההורים של בעלי. עם ההורים שלי אני מרגישה מספיק נוח כדי להגיד לאמא שלי, בבקשה קחי אותו/אותה אני רוצה לאכול.
למען האמת, אמא שלי מבינה את זה לבד וכאשר אני מגיעה אליהם היא עושה הכל לפנות לי קצת זמן, לקרוא עיתון, לשתות קפה או סתם לנוח. אני חושבת שהרבה תלוי בקשר שלך עם הורייך, אם את מרגישה איתם מספיק בנוח, פשוט שימי את הכל על השולחן, שוחחי איתם או רק עם אחד מהם ותסבירי להם איך את מרגישה ושהיית שמחה לקצת עזרה.
אני זוכרת שנולד בני הבכור מצאתי את עצמי נקלעת לכל מיני פינות ומצבים לא נעימים עם ההורים של בעלי, אחרי פיצוץ גדול במיוחד החלטתי שזהו! תפסתי את אמא שלו ופשוט שמתי את הדברים כמו שהם על השולחן, בלי לייפות ובלי להסתיר, היה לא קל אבל מאז אין הפתעות, הכל ברור (פחות או יותר...), אני מודה שהייתי רוצה קצת יותר עזרה מהם, אבל זה כנראה מה שהם מסוגלים ולא נותר לי אלא לקבל את זה. עם הורי זה אחרת, אני מרגישה שאני יכולה לבוא בדרישות...(-: אחרי הכל הם הורי, לא?
אז זהו יסמין יקרה, שבי דברי איתם.
שיהיה בהצלחה, מקווה שעזרתי
אסנת
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
