|
11/8/2002 13:15
|
ג'קי
|
מאת:
|
|
יסמין יקירתי
|
כותרת:
|
אני כל כך מבינה את התיסכול שלך, בואי אני אתאר לך סיטואציה דומה שהיתה לי בבית:
אני חוזרת מהעבודה (משרה מלאה) ומתרוצצת אם 3 ילדי בבית, אחת צועקת השניה מרביצה השלישי בוכה ורוצה ציצי, ואבא שלי יושב על הספה. אני מנסה להכין ארוחת ערב, להפריד בין הבנות שמורטות אחת לשניה את השערות, להניק את התינוק וגם להכין קפה לאבא שלי....
פתאום בעלי מתקשר ומודיע לי שהוא יאחר הביתה, אני כמעט פורצת בבכי ואז אבא שלי מתחיל: "את כמו אם חד הורית, בעלך לא עוזר בכלל YADDA YADDA YADDA "
אני עומדת כך באמצע הסלון, הוא מביא לי הרצאה על כמה אני מסכנה וכמה בעלי לא עוזר וכמה הוא עזר לאמא שלי (אמא שלי אחר כך סיפרה לי שכנראה לאבא שלי יש זיכרון סלקטיבי של מישהו אחר...) וכל זה כשהתחת שלו דבוק חזק חזק לריפוד של הספה...
ואז פשוט אמרתי לו "אם אני כל כך מסכנה אולי תקום ותעזור לי?" הוא ישר קפץ והתחיל לעזור, טיפל בבנות, הרים דברים, הכין לי קפה....
לפעמים פשוט חייבים לבקש בצורה ישירה (ולא ברגע של כעס) "אני הייתי שמחה אם תעזרו לי כשאני באה אליכם, או תבשלו לי אם אתם חושבים שאני לא אוכלת מספיק או תקחו את הילדים ותתנו לי לישון כמה שעות וכו וכו וכו"
אני הפסקתי לצפות שיעשו לי, במקום זה אני פשוט מבקשת. זה חוסך תיסכול רב וכעסים מיותרים.
בכל אופן אני מחזקת את ידיך ותזכרי לנשום עמוק.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
