הילדים שלי, שהיו בחוג מים (לא שחיה) מגיל 8-9 ח' למשך כשנה בפירוש נהנו. כשיצאו מצלילה - מיד ביקשו "עוד פעם" (בגיל שכבר ידעו להגיד, לפני כן - פשוט ראו עליהם) - בפירוש ראו שטוב להם במים (גם, אבל לא רק, בצלילות). המטרה לא היתה ללמד אותם לשחות, או להפוך אותם לספורטאים מצטיינים. אחת הסיבות שהגענו לשם היתה קשיי הסתגלות של בני, שנולד במשקל פג, לעולם - ואני בפירוש חושבת שזה עזר (לא רק זה, אבל חלק משמעותי), ויש לכך הסברים מקובלים, שאני לא אפרט כי אני לא זוכרת בדיוק, ולא רוצה להטעות - אבל הסביבה המימית + מגע עור-אל-עור, אחד על אחד עם אמא או אבא (ועם תאומים לפחות, זה לא טריוויאלי) מועילים ביותר.
מבחינת בטיחות - הם כל הזמן עם מבוגר צמוד, ואין שום סיבה שיטבעו. משלוק מים לא קורה שום דבר מלבד קצת שיעול, ואז עוזרים להם להסדיר נשימה. צריך לבלוע כמות גדולה מאד של מים בשביל לגרום לטביעה, וליתר בטחון גם המדריך אמור לדעת עזרה ראשונה, ואמור להיות כפתור מצוקה (אם כי בשנה שהיינו שם לא נעשה בידע הזה כל שימוש). גם האזהרות של "בטרם" הן בעיני "לשפוך את התינוק עם המים" כי מרוב פחד שישאירו תינוק ללא השגחה, הם מוותרים על כל ההנאה (שיש לה עוד "תופעות לוואי" חיוביות) המימית. גם בגיל 3.5 אנחנו לא עוזבים את הילדים שלנו בלי השגחה צמודה בבריכה, והם יודעים להסתדר במים - אבל לא לשחות (וזה מצוין לנו).
כן - חשובה בריכה מיוחדת לתינוקות, שבה חום המים (והחוץ!) גבוהים במיוחד, והרמה הבקטריאלית נמוכה במיוחד.
|
תוכן התגובה:
|