אם הבנתי נכון, אז את לוקחת את ביתך לביתה של המטפלת.
בגיל כה צעיר אין כמעט הרגשה של חרדת נטישה, ואני לא חושבת שיש צורך בתקופת הסתגלות ארוכה.
יחד עם זאת, כדאי שבתחילה תשאירי אותה עם המטפלת לשעה-שעתיים כדי שליבי תתרגל, המטפלת תתרגל וגם את תתרגלי לפרידה מליבי. אח"כ אפשר להשאיר אותה אצל המטפלת למס' שעות עד שאת תרגישי נוח עם זה ותהיי בטוחה שהיא מטפלת בליבי בצורה הטובה ביותר.
התחושות שאת מתארת מוכרות לי מאוד. גם אני חזרתי לעבודה כשיעלי היתה בת 3 חודשים, ולמרות שאמא שלי טיפלה בה, ולמרות שיעלי לא הרגישה כמעט בשינוי, אני הרגשתי רע שאני עוזבת אותה לשמונה שעות. אחרי כמה שבועות, כבר התרגלתי לרעיון ובמקום לחשוב על יעלי בכל שעות העבודה, הייתי חושבת עליה קצת פחות. אני גם המשכתי להניק אותה ושאבתי בעבודה, וזה קצת הקל עלי כי הרגשתי שאני עושה משהו בשבילה גם כשאני לא לידה.
רצה הגורל ולאחר 45 יום פיטרו אותי מהעבודה. בהתחלה הייתי די מדוכאת, אבל היום במבט לאחור, אני מאושרת שניתנה לי ההזדמנות לבלות איתה את כל החודשים האלה.
צר לי שאינך יכולה להישאר עם ליבי כפי שאת רוצה. אני מאמינה שהזמן יעשה את שלו, ואת תתרגלי למצב ותמצאי את הזמן לבלות איתה ולהעניק לה מאהבתך.
|
תוכן התגובה:
|
