|
6/11/2002 09:23
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
|
ללכת על ביצים
|
כותרת:
|
כרמית יקרה,
אתייחס כרגיל לפן אזטרי בלבד, אי שם בשולי המציאות, מתוך הזדהות עמוקה עם החרדה להלכד באותו פלצור אימתני וחסר הבחנה של 'קבוצת סיכון'. שכן מרגע היותך שם, במקרה הבלתי מוצדק - הלך עלייך. לידת בי"ח ובסיכון גבוה, מה שמגביר את הסיכוי ללקל"ק לא עלינו, ואין להקל בכך ראש. גם אני דחיתי ודחיתי, מחשש שלא אוכל לעלות על אוטוסטרדת לידת הבית, ובמשך כשבועיים הכנתי עצמי לבדיקה, וכה עשיתי. ואין בדבריי אלו אלא עצות אחיתופל, דברי בלע, וכל המאמץ אותן שם את עצמו ואת עוברו על קרן הצבי.
ראשית, הורדתי פחממות מורכבות שמקורן בדגנים. כל הדגנים. פגשתי בחיי נשים רבות מספיק שנלכדו כסוכרתיות והפכו למעבדות מהלכות עם גלוקומטר. רבון מהן דייחו על קפיצת סוכר הסטרית לאחר אורז, כך שלא לקחתי צ'אנס. על סוכרים אין מה לדבר לבד מפירות, אהבת חיי, שאני מאמינה בלב ונפש שאינם מזיקים לי, מתוקים ככל שיהיו. חוצמזה, הקפדתי על פעילות גופנית. יוגה מוצהרת, והחזקה עצמית ספורטיבית בכל רגע שזכרתי. הקפדתי גם שלא לעייף את עצמי או ליתר דיוק שלא להרעיב את עצמי ושלא להגיע למצב של עייפות ולפעול בתוכו. לפני הבדיקה האמיתית די שנטשתי את המשטר, לבד מדגנים ומתוקים, אך נשארו זנבות הרגלים טובים, והלכתי לבדיקה על בליינד ויצאתי בסדר.
אני זוכרת שהתלבטתי רבות האם לצאת לסבוב אחרי שתיית הסוכר כדי לנסות ולהוריד כך את רמת הסוכר בדם, אך לבסוף שרצתי שם עד לדיקור. עוד אני חייבת לציין שאת מקום הפחמימות שמקורן בדגנים החלפתי בכאלו שמקורן בירקות - תפוחי-אדמה, בטטות, ושאר ירקות שורש שהצטרפו לי לפלטת פיירקס לתפארת.
מבחינת המותרות הנפשיים של לוותר על הבדיקה בכלל - לא יכולתי להרשות לעצמי. הנטל הרגשי היה כה גדול על כתפיי, כך הרגשתי, שהייתי חייבת לעשות. בהצלחה יקרה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
