ראשית, לשאלה שהכי הציקה לך - אני לא מכירה שום מחקר שהוכיח קשר כלשהו בין מצבי רוח ורוגזנות במהלך ההריון להופעת דיכאון אחרי לידה. למיטב ידיעתי זה לא סימן לבאות. אז תנוח דעתך.
לגבי מה ניתן לעשות, הייתי מציעה לך לדבר עם בעלך שוב, לומר לו את הדברים הטובים שאת אומרת עליו כאן גם בפניו - עד כמה את מעריכה אותו, אוהבת אותו ומודעת לתכונות הטובות שלו. אמרי לו בכנות שאת מרגישה מבולבלת מאד, שאת מנסה מאד להימנע מויכוחים ומריבות, ובכל זאת, זה קורה. אם זה כך, כנראה שבאמת צריך קצת הפרדת כוחות, וכמו שכבר הציעו לך בחוכמה, לעשות דברים שמתדלקים אותך ומרימים לך את המצב רוח - פגישה עם חברות, סרט טוב, עבודה, התעמלות מתונה (בכל זאת, חודש תשיעי), לישון, או כל מה שתעלי בדעתך.
נסי לא להיבהל מהתגובות שלך, ולהתייחס לזה עד כמה שניתן בהומור - זו דרכו של הפעוט להודיע לכם שמה שהיה הוא לא מה שיהיה! הוא כבר כאן, בעצם, והוא לא מתכוון ללכת לשום מקום.
נסי למצוא מי בצוות שמלווה את ההריון שלך עוזר לך להיות רגועה ובטוחה יותר- רופא מסוים, אחות בקופה או במחלקה, מישהו שנוכחותו מצליחה להרות עליך ביטחון ושקט פנימי.
עוד כדאי להגיד לבעלך על כל דבר שאת מרגישה שהוא עשה טוב ונכון עבורך - אם במשהו הוא מצליח לעשות לך טוב, שיידע מזה, כדי שיוכל בהמשך לעשות עוד מאותו דבר, או דברים דומים.
המשך הריון קל ולידה טובה!
אורית
|
תוכן התגובה:
|
