אם את לא מאלה שמתחברים לאחרים בקלות (ובעצם גם אם כן), קחי את אחריות על הקשר שמתפורר. נסי ליזום איתן שיחה כנה ופתוחה שבה את, ואני מדגישה - את! תשתפי אותן בתחושותייך בעת האחרונה, בדיוק כמו ששיתפת כאן בפורום. נסי להימנע מהאשמות (אחרי הכל, צריך שניים לטנגו), ופשוט חשפי בפניהן את הרגשת הדחייה שלך, איך שאת מרגישה שאת "בחוץ" ו"לא רלוונטית". ועוד טיפ קטן: לפני השיחה, שבי עם עצמך ונסי לחפש פתרונות אופרטיביים למצב. למשל, אם את מרגישה "לא רלוונטית", אולי הן פשוט פוחדות להפריע את חייך החדשים? אולי הן מרגישות בעצמן לא רלוונטיות? נסי להגיד בישירות מה את כן יכולה לעשות איתן (למשל, מתי יהיה נוח לך להיפגש, איפה, איזה סוג בילוי וכו').
אני אשתף אותך מנסיוני בצד השני של המתרס - בתור אחת שעוד אין לה ילד. חוויותיי מכמה חברות שילדו, לאחר לידתן היתה שהן עסוקות בעצמן מאד, גם אם לא דיברו על התינוקות כל הזמן, יכולת ההקשבה וההכלה שלהן לנושאים שלא קשורים בהן ירדה. וזה הפריע, כי התפרש בעיניי כמעין אטימות. דבר נוסף שהפריע לי, הוא נוכחות התינוק בכל (ממש בכל) מפגש, ומצאתי עצמי מתרעמת לא פעם על כך שהן לא חשבו לקחת בייביסיטר, או לפחות ליידע אותי שהן מגיעות עם התינוק. למפגש בשלושה יש איכות אחרת, ולא פעם מצאתי את עצמי נזקקת לאוזן החברה או פשוט רוצה לנהל איתה שיחה מבלי שהקטנטן יהווה את מרכז תשומת הלב שלה. לפעמים גם פשוט לא התאים לי להתאים את עצמי לצרכי התינוק שלה, ורציתי שתהיה לי אפשרות בחירה ולא עובדות בשטח.
דבר אחרון שחוויתי היה (ואני מניחה שזה ממש לא גורף לכל האימהות), שלידי הן מנסות "להציג" את "האם המופלאה". ולמה אני משוכנעת שזה להציג? בגלל כשהמסר המילולי והמסר הבלתי מילולי סותרים, אני אאמין תמיד למסר הלא מילולי. ואצלן המסרים סתרו כהוגן (דוגמא: הפלגות בסיפורים על מופלאות התינוק שלהם, כמראה לטיב האמהות. הרגשתי לא פעם רצון לשאול אותן - האם את מנסה להוכיח לי שאת אמא טובה?). בקיצור, העדר הכנות מצידן והפחד שלי לשאול באופן ישיר האם הן חוות קונפליקטים או כעס או רגשות קשים כלשהם גרם לחיץ די רציני ולהתרחקות.
אבל, אפשר גם אחרת. יש לנו זוג חברים, שלאחר שנולדה בתם המדהימה, דוקא התקרבתי לאמה, למרות שמקודם לא היינו חברות מאד קרובות. וזה כשלה יש ילדה חדשה, ולי אפילו עוד לא היה הריון (אולי רק במחשבה תיאורטית). אותה אשה התאפיינה בפתיחות וכנות, סיפרה בלי כחל ושרק על נושאים שלא עלה על דעתי לשאול (כמו רגשותיה לבנזוגה, שהשתנו, קיום יחסי מין במהלך ההנקה, היחס שלה לגופה אחרי הלידה, רגשותיה לילדה - גם אילו הקשים. אפילו כשדיברה על הילדה - והיא דיברה הרבה, כי אני שתיתי בצמא את דבריה - היא לא התעסקה בקקי ובחיתולים אלא בניואנסים הרגשיים. ממש ראו על פניה שהיא נחשפת כשהיא דיברה על האושר והאהבה האינסופית שהיא הרגישה).
אני יכולה לומר לך, שאותה אשה היתה אבן דרך במסע ליצירת תינוק משלי. היא בפירוש גרמה לי לרצות גם! היום היא בהריון שני, מאחר את שלי בשבועיים ואנחנו מתעתדות לבלות חלקים נכבדים מחופשת הלידה יחד.
ולקינוח, גם מהפורום הזה התחברה לה חברות חדשה - שוב בין אם לתינוק בן כמה חודשים לביני (שעוד אין לי), כך שה"כלל" לא קשור ליש ילד אין ילד, אלא לטיב התקשורת: תקשורת ישירה כנה ועמוקה, כבוד הדדי, הקשבה ואכפתיות הם אלה שבונים חברות טובה - עם או בלי ילדים.
|
תוכן התגובה:
|
