אז כך: אתמול בלילה נכנסתי לפורום וקראתי את התגובות של שירלי כלבובה ושל זוהר- ובכיתי כל כך, זוהר יקרה - כל כך הרבה תבונה ורגישות היתה בדברים שלך ושלכן,ישבתי עוד שעה ארוכה מול המחשב, ששומר המסך כבר מרצד ובכיתי, לא היתי מסוגלת להגיב ולהקליד ., אבל התעטפתי לי לבסוף בדבריכן המחממים ואיך שהוא הלכתי לישון. היום היה קשה מתמיד, אני עוד בתוך השלב של חשבון הנפש. ברור לי שזה שיעור מצויין (בענייני גבינות שמי הזיז, ולימונדה מלימונים ועוד) ובכל זאת, כל היום מתנגנת לי בראש השורה "איך אפשר להמשיך עכשיו קדימה, איך אפשר עם כל השאלות?. אני לא אצה לקבל החלטות (למרות שאני מתה לעזוב הכל ולפתוח למשל גלריה לאומנות..), מודעת למצב הכלכלי שלנו ובשוק בכלל. ריאלית לחלוטין ויודעת שהשגתי את מעמדי במשרד מפואר שעובדים בו רק גברים (כן!), בעמל ויזע ("לא זכיתי באור מן ההפקר") ובזכות. אבל אני בהחלט מתחילה לבדוק שוב ומחדש מה המטרות שלי, איפה ואיך אני יוצרת איזונים, אבל גם מגינה על שמי הטוב ולא נותנת לאיזה רווק תחרותי לנצל את העובדה שאני אמא בשביל לנגח בי. יש לי בעוד שבוע בירור עם הביג - בוס ואני מקווה לגבש עד אז החלטות, יש לי עוד המון צמה לומר בעניין, אבל הלאיתי די. מבקשת לחבק את כולכן ולומר - תודה! תודה שאתן קיימות!
|
תוכן התגובה:
|