|
13/5/2003 12:03
|
אמא ותיקה יחסית..
|
מאת:
|
|
את עוד תאהבי אותו - עד לב השמיים
|
כותרת:
|
מה שאת מרגישה עכשיו זה תחושה מאוד מוכרת להמון אמהות (שלא תמיד מעיזות לדבר עליה), ההתחלה עם התינוק הראשון היא הרבה פעמים "על אוטומט", אבל יום בהיר אחד (ועל זה אני פשוט חותמת לך), בלי התראה מוקדמת, את תסתכלי עליו, והלב שלך ימס או לסירוגין יתנפח בחזה כל כך כל כך עד שתחששי שבית החזה שלך עלול להתפקע. ואוו איזה אהבה. אהבה כמו שלא אהבת מעודך עוד. לא חושבת שאת בדיכאון אחרי לידה (שאגב, לא תמיד קשור לרמת מודעות וחיבור לעצמך...), את פשוט בשלב של לפני שמבינים מה אנחנו באמת מקבלים מהיצורים האלה שבוקעים לתוך חיינו. אבל ההבנה הזאת בוא תבוא, ועד אז, תמשיכי לטפל בו במסירות כמו שאת מרגישה בפנים ש"צריך", גם אם זה נדמה לך לעיתים כטיפול טכני בלבד, וגם אם לפעמים קשה, ועייפים, ושמחים "לזרוק" אותו קצת על אבא. זה מאוד נורמאלי. מאוד מאוד מאוד.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|