|
13/5/2003 12:36
|
מ
|
מאת:
|
|
מסכימה עם אמא ותיקה, ובכל זאת...
|
כותרת:
|
גם אני חושבת שהמון אמהות לא חשות אהבה מיידית לילדיהן - ואני מודה שאני הייתי בתוכן. תחושת האוטומט זכורה לי היטב מהימים הראשונים של הבכורה שלי בבית. היא הביכה אותי לא מעט, במיוחד משום שבן זוגי היה יושב ובוהה בה בהערצה גלויה במשך שעות (ויש לנו את ההוכחות לכך בשעתיים וחצי {!!!} של וידאו שבו היא ישנה ללא תזוזה, חוץ מפיהוק ומצמוץ עיניים מזדמנים). רק הינקתי והינקתי ותהיתי מה לא בסדר איתי. ואז לילה אחד, דווקא כשהייתי בשיא העייפות, התחושות פרצו. ובום - הייתי מאוהבת.
מאוד ממליצה לך גם לקרוא את המכתב המופלא של סבתא של חמוטל, שהביעה (לפני 61 שנה!) תחושות די דומות לשלך.
ועם זאת, ובמידה והרגשתך לא תשתפר בימים הקרובים, הייתי שוקלת לדבר עם מישהו. יש לי חברה, שסבלה מדיכאון אחרי לידה ובמשך מספר חודשים הצליחה להסתיר את זה מכל העולם - עד שנשברה. אם דרושה לך עזרה מבחוץ, עדיף לקבל אותה כמה שיותר מהר - למען הפשוש, ובעיקר למענך.
חזקי ואמצי!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|