|
11/7/2004 13:52
|
יואב של גל
|
מאת:
|
|
הסיפור שלנו
|
כותרת:
|
נסעתי באוטובוס מירושלים (אוניברסיטה) לבית ההורים בת"א, כמו כל שבוע מאז שהרכב שלי נגנב. כשירדתי מהאוטובוס התל אביבי, ירדה אחרי בחורה יפהפיה , שהחלה לצעוד לכיוון ההליכה שלי. 10 דקות היא הלכה בנתיב שלי מעט לפני או אחרי, תוך שאני מפנטז על איך אתחיל איתה (מה שלא העזתי לעשות אף פעם). לפני הכניסה לבית הורי, היא ניגשה אלי - והזכירה לי שלמדנו בואתה שכבה (8 שנים עברו מאז ביה"ס). מרוב הלם, ולמרות כל התיכנונים התקפלתי חלושות לבית הורי. חבר שהגיע אלי ומצא את ספר המחזור פתוח על תמונתה של גל נזכר בה משרותו הצבאי - והפליג בשבחיה. כשירדתי שוב, חיכה לי פתק בתיבת הדואר, המזמין אותי להתקשר, אם אני רוצה ויכול. התקשרתי. מאז היינו יחד. מה שהתברר אחרי מעט זמן הוא שגל ראתה אותי באוטובוס - עליו היתה לגמרי במקרה, נזכרה בהתאהבות נעורים לא ממומשת , מכיתה י', ועקבה אחרי לבית הורי - כמו שעשתה 11 שנה קודם עם חברה (כך שהיא ידעה לאן אני הולך). התגובה העלובה הרתיעה אותה - היא הלכה לחברה שגרה בסמוך, אבל בכל זאת חזרה, והשחילה את הפתק. אחרי שבועיים צמודים ידעתי שאני רוצה להיות איתה לתמיד. עוד שבועיים עברו עד שהעזתי לומר את זה. טכנית עברו עוד 8 חודשים עד לחתונה (אחרי החורף והקיץ). אנחנו נשואים 7 שנים כמעט, הורים לניצן נטע ובקרוב לעוד פשושית.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|