"בערך"- כי הקושי שלי הוא קצת שונה. יותר קשה לי הדינמיקה בין שתי הגדולות. הקטן בן שנה, וכמובן שיש קושי טכני עם זה שהוא תינוק. אבל אני רואה את זה כקושי טכני ותו לו, וזה מקל עלי (וגם מסתדר לי). והוא תינוק מקסים ונוח, פשוט כיף! מה שמחרפן אותי הוא המריבות בין הבנות. הן חברות טובות ןמאוד אוהבות אחת את השנייה, אבל לפעמים הן רבות על שטויות והמצב נהיה בלתי נסבל עבורי. עם כל אחת מהן לחוד (עם או בלי הקטנצ'יק)- אני פשוט מרגישה אושר צרוף. שלשתם ביחד- יש ימים שאני פשוט מחכה שיגמרו. ומכיוון שהקושי לא נובע מגילו הרך של התינוק, אני קצת חוששת שיקח שנים עד שיהיה יותר קל.. ואולי דווקא כשהוא יגדל קצת, גם הוא יצטרף לבלגן ובכלל יהיה שמח.. אני זוכרת את המריבות שלי עם אחותי, וברור לי שזה מצב שיכול להמשך עוד הרבה.
מה שכן, אני מסכימה עם מה שאמרו לפני, שאם יש תכנית לאחה"צ, היום עובר הרבה יותר בקלות. אצלנו מה שתמיד עובד נפלא זה לצאת החוצה. להפעיל אותם בגינה זה טוב (ויש לנו גינה גדולה עם מתקנים ומשחקים לכולם), אבל עוד יותר טוב זה לצאת לטייל. דווקא כשמגיעות חברות לשתי הבנות, לפעמים אני מתעלה על עצמי ויוצאת החוצה עם כל החמישה. משתדלת לתזמן את זה עם ארוחת ערב (למשל בפיצריה), אח"כ גלידה בדרך הביתה, ובין לבין איזו שעה של הליכה, וכולם נהנים.
|
תוכן התגובה:
|