אני יודעת שהילדות שלך יותר גדולות משלי, ויש הבדל, אבל אני אענה בכל זאת מהנסיון הדל שיש לי. האמצעי שלי מאוד מאוד אוהב ממתקים, ומתוק בכלל. אם הדבר היה תלוי בו הוא היה חי רק על זה. למזלי הוא אוהבת גם עוד הרבה דברים אחרים, כך שיחסית אין איתו בעיות מיוחדות עם אוכל. בעקרון אין אצלנו בבית ממתקים, אולי רק אצבעות קינדר ופתי בר. אין ארון. גם אצלנו קיים עניין ה"קיוסק", והם אכן מאוד אוהבים את זה, אצלנו זה גם קשור בחברים, כי זה במרכז המושב. הם יודעים שיש דברים שאני לא קונה, ולכן הם גם לא מבקשים. אבא לעומת זאת, למרות היותו רופא שיניים, קצת מחילק איתם לפעמים, וביום שישי כשהם הולכים איתו לסופר, מותר לכל אחד לבחור משהו אחד שהוא רוצה, לא משנה מה. לצערנו, אחד הדברים שהוא היה בוחר היה "חמציצים". לפני כמה שבועות הייתה להם בגן "הרצאה" מפי אמא של אחד הילדים שהיא רופאת ילדים. בין היתר דברו על פירמידת המזון ועל ממתקים וצבעי מאכל. אני רוצה להגיד לך שהילד חזר מוקסם. מדבר כל הזמן על איך הוא יהיה בריא וחזק (כי הוא אוכל גם ירקות ופירות), ותתפלאי - הוא כבר לא מבקש חמציצים - כי יש בזה צבעי מאכל וזה לא בריא!!! חודש הבא הוא יהיה בן 4. בכלל, בחודשים האחרונים התחלנו מעין מגמה בבית של לעבור ליותר בריא, מה שאפשר אני קונה מלא, שניצלים אפויים, יותר ירקות וכו'. תוך כדי אני מדברת איתם על זה, וחוזרת על כך שזה יותר בריא לגוף שלנו וכו' וכו'. מנטרה. אני גם מסבירה למה צריך ללכת ברגל, כדי לעשות ספורט( לא שחסרה להם פעילות אבל שידעו שיש סיבה). בסוף זה נטמע. שורה תחתונה - אולי במקרה בכיתה שלהן יש הורה אחד שהוא רופא?!?!? לפעילות בית ספרית יש הרבה משקל, במיוחד אם זה בא מגורם אחר שהוא לא אנחנו. וכן, גם לפן החברתי יש הרבה משקל.
|
תוכן התגובה:
|