בכל פעם שהוא אמר שקשה לו אני הייתי מתרגזת ומשיבה שלי קשה יותר (בפולנית רהוטה....). יום אחד, ממש באמצע כשאמרתי את המשפט הקבוע שלי, עצרתי לרגע ואמרתי בקול רם "איזו מטומטמת אני! מה זה משנה כמה קשה לי?! לך גם קשה ומותר לך להתלונן על זה! סליחה :-( "
את לא נותנת מספיק קרדיט לקשיים שלו. שימי לב מה עובר עליו: הוא ביקש לרצות אותך ולכן הקדמתם את הבאת השלישי, ועכשיו הוא רואה כמה זה קשה ונזכר שהכל היה כדי לרצות אותך - אבל את לא נותנת לו את האמפתיה שהוא זקוק לה ("אני שמחה שהקשבת לי בקשר לתזמון ורואה כמה קשה לך עכשיו. גם לי קשה, בוא נעבוד ביחד ונקל זה על זו"). זה כל מה שהוא רוצה :-) (כנראה....)
|
תוכן התגובה:
|