|
27/5/2002 22:10
|
אסתית
|
מאת:
|
|
מאוד מזדהה עם מה שכתבת
|
כותרת:
|
כשנולד הבן הגדול בעלי היה מדהים. הוא עזר לי בצורה בלתי רגילה, לקח ימי חופש מהעבודה, עשה אמבטיות, חיתל, קם בלילות כדי להאכיל (לא הנקתי), שמר עליו כדי שאוכל לצאת ללמוד ועשה הכל אבל ממש הכל. בלידה השניה המצב היה שונה לחלוטין. אומנם הוא לקח שבוע חופש אחרי הלידה אבל מיד אח"כ חזר לעבוד 10-12 שעות ביום, לא הגיע לעשות אמבטיות לילדים, לא קם בלילות כדי להאכיל (באשמתי - הפעם הנקתי) וכמעט אף פעם לא נמצא בבית כשצריך אותו. כשדיברתי איתו על זה הוא אמר שהוא ראה שיש לי יותר ביטחון וניסיון ואני מסתדרת ולכן לא חשב שיש צורך בשינוי מסוים. כמובן שהבהרתי לו שזה שאני מסתדרת זה בגלל שאין ברירה ואם הוא לא רוצה שאני אשתגע יום אחד, כדאי שיתחיל להגיע הביתה מוקדם ויהיה שותף בגידול הילדים. כמובן שהוא ניסה והשתדל במשך יומיים שלושה ואז חזר לסורו. וככה כל פעם: אני מדברת ומסבירה שקשה לי והוא משתדל כמה ימים אבל לא מצליח להיות עיקבי לאורך זמן. עדיין לא מצאנו פיתרון לנושא, כך שעצות טובות אין לי אבל הזדהות וחיבוק ענק יש לי עבורך בשפע. אם את מעוניינת לשוחח/להיפגש את יכולה ליצור איתי קשר במייל.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|