|
9/3/2003 22:45
|
שרי
|
מאת:
|
|
שוקו יקרה...
|
כותרת:
|
נראה לי שאכן כמו שכבר כתבו לך כדאי לך לעבד קצת את ענין הלידה... אפילו באמצעות הפורום - את יכולה להעלות אותו על הכתב - בין אם לעצמך ובין אם לשגרו אלינו.סיפורי לידה הם בעלי הרייטינג הכי גבוה אצלנו.... העיסוק בכתיבת הסיפור ובציון כל הפרטים מעלה הרבה תובנות חדשות והבנות חדשות לגבי מה שהיה - ואולי אף תזכי לתגובות שתארנה את עיניך לגבי אספקטים שונים של הלידה שלא חשבת עליהם.. ואם לא נוח לך עם החשיפה - למרות האנונימיות - כתבי לעצמך, קראי והביני, התייעצי אפילו עם איש מקצוע - זה שווה. תחושת בגידת הגוף היא בעיני תחושה קשה שמקרינה על כל מה שקורה איתנו מרגע היווצרה... היא מקרינה עםליך ועל בן זוגך ובודאי שעל ילדך - כי היא מביאה איתה כעס על הגוף, כעס על עצמי.. ומיותר לפרט הלאה.. גם אני ילדתי בפעם הראשונה בניתוח - אחרי לידה קשה וכואבת עם נסיון ואקום באמצע, בלי אפידורל.. לא היתה לי תחושה של בגידה אלא של אושר גדול על שעמדתי בכך והותצאה - בתי בכורתי אהובתי - היתה שווה הכל... אולי אם תחשבי על זה מנקודת המבט הזו - של התוצאה ולא הדרך - יהיה לך יותר קל. לגבי ענין הנשיות והגבריות - יפה כתב אבינדב ( מתי הוא לא כותב יפה?) שאת אכן בוחרת לך בחברת מי נעים לך לשהות - ייתכן שזה תקופתי וייתכן שזה פשוט באופייך - ואם אינך מתחברת "למין הנשי" שנמצא בסביבתך אין זה אומר שאת מתרחקת מנשיותך - איך את יכולה? את אמא.. זה מובנה בך עכשיו, זה אולי מקבל דמות אחרת לא כמו שכתוב בספרים.. אבל אז מה? אני אוהבת נשים, חברתן נפלאה וחכמה ואחוות נשים היא הדבר המחזק והמדהים ביותר ( חוץ מילדים) ועדיין לפעמים אין לי כוח וסבלנות לחברה הנשית ואני מעדיפה לקשקש פוליטיקה עם "הגברים"... זה לא גורם לי להרגיש פחות נשית... כרגע זה מה שאת מרגישה וזה לגיטימי 0 אל תלחמי בזה - קבלי את זה כמו שזה - זו את וזהו... נראה לי שהתברברתי יותר ממה שהיית צריכה ואני בעצמי כבר לא בטוחה שאמרתי כל מה רציתי לומר - טוב אני עייפה.... מאחלת לך הרבה אושר עם כל הנשים והגברים שבחייך...
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|