|
10/3/2003 20:49
|
ליאתיתי
|
מאת:
|
|
לשוקו, קצת באיחור, מקווה שאת עדיין מגיעה לכאן
|
כותרת:
|
תמיד כשקשה לי, קושי של אישה: מהמחזור המבעס, ההורמונים השופעים, ועד להסתכלות בפרטים הקטנטנים והקושי לא לראות הכל, והמחשבות שטוחנות וטוחנות על כל מילה וכל משפט - כי אין מה לעשות - אצלנו הם נחשבים, אני יכולה מקטרת על היותי חופשי. ולעומתנו, איזה כיף לכם אתם הגברברים הקלילים, שתלתלי רגליכם מוכנים ליציאה בכל מקום ובכל זמן, שאין לכם שום בעיה של "ומה יהיה כשהוא יראה אותי בלי האיפור?!" שמסתכלים על התמונה בכללותה ולא נוברים בפרטי הפרטים רק בגלל שהם שם (אלא אחרי שאנחנו מכריחות אתכם). אז אני מקנאה, אבל בפה מלא אומרת: אבל אתם לא יכולים להיות בהריון, לא יכולים ללדת ולא יכולים להניק. אמרתי את זה הרבה לפני שהייתי באחד מהנ"ל, ואני אומרת את זה גם כשאני אחרי / תוך כדי. אמנם גם על חכמתנו הערמומית לא הייתי מוותרת, ועל הכוח העצום שהיא ועוד כמה צ'ופרים נותנים לנו בכדי שנוכל לנווט כאוות נפשנו, אבל הפרס על כל הסבלים הוא לדעתי אותם הריון ולידה מופלאים. לך - הלידה היתה טראומטית. ולדעתי, אם היא גרמה לך לא לאהוב את היותך - את חייבת לעבוד עליה. יש כאן המון עומקים. השליטה הארורה הזו (שגם אני, זהרי יקרה, מתאמנת בלוותר עליה), שנלקחת לנו בלי שום שאלה בלידה, חוסר האונים מול הכאב, הפחד הנוראי מאיבוד העצמי - מאיבוד השליטה על עצמי, אלה החוויות הקשות ביותר שלקחתי מהלידה שלי. אבל דווקא אצלי, ורק עכשיו אני מבינה את זה, הקטנות הזו שהרגשתי שם, הפחד ממנה, ההכנעות, הקבלה, הכאב וההיסטריה כל אלה דווקא חיזקו לי את הרגשת הנשיות שלי. דווקא כי פחדתי, עזבתי, קיבלתי. הייתי כל כולי נתונה לחסדי אל בעודי מביאה לעולם נשמה חדשה ויפה. הייתי הכי אישה שאפשר להיות. ואני לא אומרת חלילה שאי אפשר אחרת, ואת הפעם הבאה שלי גם אני מקווה לעשות אחרת, אבל בקורסי ההכנה שלי הפעם אני אתכונן לאבד את השליטה מתי שאזדקק לכך. פשוט לתת לי להיות אישה ושום דבר מעבר לזה. וואו, תודה על הדיון המרטיט הזה. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|