זוכרת שכתבתי לך מעניין מה תרגישי לגבי הספר אחרי שבתך תיוולד ? אני המומה, נפעמת ומעריצה אותך על כך שיש לך את הכוחות להמשיך ולדבוק בו. האמת שהייתי בטוחה שתשני את גישתך מיד אחרי הלידה, וזה על סמך הנסיון שלי שקראתי את הספר כשנועם היה בן חודשיים, וסגרתי אותו באמצע פרק 2 מלאת כעס ותחושת אשמה, וזאת היות שאני לא יכולתי לשמוע את נועם בוכה אפילו לרגע, ועשיתי כל שביכלתי כדי להרגיע אותו: לנדנד, לנענע, מוצץ, תפיחות על הגב וכולי. כנראה שאת עשויה מחומרים אחרים ממני.... וזה מאוד מרשים בעיני בכל אופן, למרות שאין לי ספק שגם בילד הבא אני אנהג כמו שנהגתי עם נועם. בקיצור, אישית אני לא מסכימה עם הדרך הזאת, אבל מצד שני אני רואה את ההגיון שבה, ואני חושבת שצריך תעצומות נפש גדולות כדי לדבוק בה במבחן המציאות.
|
תוכן התגובה:
|