לא קראתי את כל התגובות, אז אני משערת שאני חוזרת על דברים שנאמרו.. וגם קצת על ההיפך. אני לא מאמינה בלתת ציצ בכל קריאה. אני נותנת ציצ בשני מצבים: רעב, והשני - אם שי לא מצליחה להירגע בלעדיו (או שאני יודעת שמשהו מציק ואז לא מנסה הרבה אם בכלל להרגיע אחרת). אני כן חושבת שהמרווחים שאת מודדת הם הגיוניים, הוא כבר לא ממש פיצקי, ואם במהלך היום הוא פותח מרווחים של כמה שעות טובות, אזי יש להניח שהבכי בלילה הוא לא של רעב אלא של רצון ציצ. שזה גם בסדר - למי שנוח לה עם זה. לי למשל זה לפעמים לא. אז כשצריך - צריך, אבל אני מסרבת להפוך את זה להרגל. מכאן מגיעה השאלה: מה עם מוצץ? הוא לוקח (וסליחה אם ענית ופיספסתי את התשובה)? ואיך אתם מרדימים אותו? טקס שינה? אורות מעומעמים? שקט? אני זוכרת שהרדמתי פעם בן של חברה שלי שצרח וצרח, אז לקחתי אותו, עמדתי מול קיר לבן, ונידנדתי אותנו בתנועות קצובות מאוד ודי עדינות. לא הלחיץ אותי שהוא בוכה... אז הוא הפסיק ונרדם מהר. צריך להכיל, לחבק, לעזור, תנסו לשיר שיר מונוטוני ושקט, משהו שגם לאוזניכם הוא נעים - שירים ממש מרגיעים אותם, ותנסו להסכים לבכי. חוצמזה - רק הרבה אהבה וסבלנות, כמו שאיריס גוב אומרת, לנצור את הרגעים הללו שהם כ"כ מחפשים את קרבתנו ... אם שום דבר לא עובד - תני לו. נסי לעשות את זה כמה שיותר נעים מבחינתך גם, ולהסתכל על זה כמתנה ולא כעונש (אומרת מתוך ניסיון). זו בטוח תקופה - והיא תעבור. זו חלילה לא ביקורת - פשוט דברים שעוזרים לי בלילות הלא פשוטים שעוברים על כוחותינו. שיהיה לכולנו בהצלחה, ולילה שקט, מתוק ורגוע!!!! אמן. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|