הצבת גבולות היא לא מילה רעה. יותר מזה - זה צורך שמאוד כדאי שיתמלא בשביל הילד. כל העסק הזה של גבולות ומבחני גבולות שמגיעים בקטן ויגיעו בגדול משי-קי (וכל שאר החמישיה שתבוא בערת השם (:), זה אחד מהנושאים שיותר מלחיצים אותי בהורות שלי. כי אני יודעת טוב מאוד כמה זה חשוב, אבל בתכל'ס זה לא קל. בעיקר כשאני בהרבה מקומות עוד מבררת את הגבולות של עצמי. מה שאני מקווה לעשות זה לתת לה את כל הלגיטימציה להיות היא, אבל שיהיו נושאים מסויימים שבהם עושים ככה וככה בגלל שאני האמא ואני מחליטה (כי: יודעת יותר טוב, עם ניסיון, עם ראיה יותר רחבה, אחרי כמה טיפולים אצל רופאי שיניים וכו'..(:) - ומקווה מאוד להיות שלמה איתי שם. כי אם אני אהיה שלמה ואאמין לגמרי שמה שאני עושה זה לטובתה של שי - אז זה המסר שהיא תקבל, ולכן אין בזה משום ביטול של משהו ממנה. בכלל, אם נצליח להעביר בגיל הזה את המסר - שהיא זו היא, ותמיד יש מקום בשבילה להגיד מה היא רוצה, לא רוצה, חושבת ומרגישה, אבל למרות הכל יהיו דברים שהמילה האחרונה היא שלי וזהו - נראה לי שהיא תקבל מזה גם תחושה שיש על מי לסמוך. שיש מישהו שהוא מספיק חזק ויציב כדי להתנגד ולהחליט לה (לא סותר אמפתיה והקשבה), וזה אומר שיש מישהו שהוא חזק מספיק כדי להכיל את כולה - גם כשהיא כועסת, לא מרוצה או עצובה. שיהיה לכולנו בהצלחה. ליאתיתי.
|
תוכן התגובה:
|