נומיק בת שנתיים (מחר...) ויונקת.
ניסיתי בעדינות לגמול אותה לפני כחצי שנה (הצעתי בקבוק במקום ציצי, הסברתי שציצי ישן\עייף\בחופש\סגור וכו' והסחתי את הדעת). נראה היה שזה עובד, אבל אז, בערך ביום השלישי, הגברת דרשה את שלה במפגיע וקיבלה. אני בכלל לא מצטערת, למרות שהיה לי נוח יותר לו נגמלה. אני מסתכלת על התהפוכות שעוברות עליה עכשיו (גם בלי קשר לאח שבדרך), על המאבק הפנימי שלה בדרך לעצמאות שהיא רוצה ולא רוצה, ונראה לי שטוב שהציצי נמצא ברקע כדי לתמוך. אני חושבת שהוא מאפשר לה להרגיש קטנה, ובטוחה ומחובקת באופן ששום דבר אחר לא יכול להחליף, כשהיא זקוקה לזה. אני משוכנעת שכשלא תזדקק לזה, היא תוריד את המינון ולבסוף תוותר. ואם לא, אני אנסה שוב ליזום, אבל באותה דרך בה ניסיתי - אם לא ילך, נחכה עוד קצת. אני משוכנעת שילד בגיל כזה ממש, אבל ממש לא צריך ציצי כמקור למזון, אבל אני משוכנעת שכמקור נחמה אין לו תחליף.
לגבי הניתוח הפלסטי, אני ממש לא "בעניינים", אבל היתי ממליצה לך לדחות אם את מתכננת ללדת עוד ילדים. אני מניחה שתרצי להניק גם אותם, לפחות בהתחלה ממש, וניתוח יכול לסבך הנקה. אני גם לא משוכנעת שהשינויים שעוברים על השדיים עם היריון מסתדרים טוב עם ניתוח (אבל זו נקודה שהייתי בודקת ביסודיות). אני הייתי דוחה עד אחרי גיל הפוריות, ומסתדרת בינתיים עם ריפודים חיצוניים וחזיות מגדילות, אם אפשר.
בהצלחה
עדה
|
תוכן התגובה:
|
