אני בגיל 11 חודשים גמלתי מהנקת הרדמה, בעקבות משבר הנקה רציני מאוד שהיה לי (זהר אנחנו די מתואמות בשלבי ההנקה...) יש תאור מפורט בפורום אבל אין לי מושג איך לדוג את הלינק.
גם אני הרגשתי כמוכן, שאיך בכלל עושים את זה, והוא בחיים לא יסכים, אבל בסופו של דבר זה גרר רק התנגדות קלה, ששככה תוך 3 ימים. מה שעשיתי זה להושיב אותו עם הגב אלי ולתת לו תחליף. אחר כך חיבוקים וליטופים במיטה אבל כשהציצי מכוסה ולא יוצא ממחבואו. היה ממש בסדר בצורה מפתיעה.
גמלתי גם מהנקות היום, ממש בקלות, על ידי זיהוי הצורך שבבסיס הבקשה לינוק (רעב,צמא,פינוק) והחלפתו בשווה ערך (אוכל, מים, חיבוק). השארתי רק את הנקות הלילה והנקת הבוקר. וכשהוא רצה לינוק, מעבר להנקות שקבעתי, לא הסכמתי, והסברתי לו שיונקים רק בלילה ובבוקר. ככה עד שבגיל שנה וחודש נועם הפסיק לינוק. דרך אגב זהר, אני די בטוחה שאם תצמצמי את ההנקה שלך, את די מהר תקבלי מחזור, ואת לא צריכה להפסיק להניק בשביל זה.
ווידוי קטן: כשנועם הפסיק לינוק זה כמובן היה ארוע פרידה מצער בשבילי, שמחתי שזה בא מיוזמתו אבל קצת התאבלתי על הפרידה מההנקה, שכל כך נהניתי ממנה. ועכשיו שאני בהריון, אני מצד אחד מאוד מאוד מקווה שלא יהיו לי קשיים בהנקה כמו עם נועם, אבל מצד שני, פתאום אני חושבת על כל הענין ומתבאסת, אין לי כח לכל שליפות הציצי, מאוד נעים לי שהם שלי, לא פצועים ולא חבולים, ואף אחד לא דורש אותם.... טוב, אני מניחה שההורמונים של הלידה ישנו את תמונת המצב...
|
תוכן התגובה:
|
