ואין לי מה להוסיף, מלבד נסיון אישי. הנקתי שלושה ילדים עד גיל כשנה וחצי, את הרביעית עד גיל ארבע וחצי, והחמישית בת שלוש עדיין יונקת.
עם הראשון הייתי בהריון, וחשבתי שאיני מעוניינת בהנקת שניים (היום אולי הייתי חושבת אחרת), וגמלתי כמו שעדה תיארה. זה פעל, אם כי לא היה קל, ודרש מאמצים. עם השניה ניסיתי לגמול בגיל שנה ושלוש, כי היא היתה ילדה עם צרכים מאד גבוהים, ואני הייתי מותשת, זה די הלך, אך ראיתי שהיא, וגם אני, נהיינו עצובות, אז חזרתי להניק אותה כמה שהיא היתה צריכה, והיא נגמלה בעצמה בגיל שנה ושמונה, כשהתחלתי להעדר מהבית הרבה מאד עקב עומס עבודה ותורנויות לילה. היא פשוט אמרה לי יום אחד שהחלב כבר לא טעים, ובזה זה נגמר. השלישית עשתה שביתת יניקה בגיל שנה וחמישה, וזה נראה לי סביר לגמול אותה בשלב זה. יתכן וזה נבע מבקבוקים שקיבלה בבית התינוקות בקיבוץ, ואז גם בבית.
והרביעית - פשוט המשיכה. כל יום בא אחרי היום שקדם לו, ולא עשיתי שום פעולה יזומה לגמול אותה. אבל הזמן עשה את שלו - לעיתים מיהרנו בבוקר, לעיתים היא הלכה לחברה ישר אחרי הגן (בארבע), הייתי יותר עסוקה, עובדת וכו', ובהדרגה זה פשוט פחת. ממש לא עשיתי כלום.
יום אחד, כשכבר לא ינקה שבועיים שלושה היא ביקשה לינוק, ניסתה, ושאלה למה אין כבר חלב. הסברתי לה שהיא כבר גדולה, ולא יונקת, אז אין. היא שאלה האם אם היא תינק יותר יהיה שוב חלב, ואמרתי שאולי. אז היא ביקשה שאזכיר לה לינוק כל בוקר לפני הגן, כל יום כשהיא חוזרת, וכל ערב לפני השינה. אבל כמובן שזה לא הלך, והיא פשוט נגמלה. היא עוד זוכרת את זה - היא בת 9.
וביתי החמישית בת שלוש ויונקת בטח עשרים פעם ביום, כשהיא בבית. לפעמים כל רבע שעה, אבל כשהיא עסוקה או שאנחנו בחוץ או אצל חברים, אז כמובן שהרבה פחות. זה הפך לפעולה טבעית לחלוטין, כמו להרים על הידיים או לתת נשיקה. אני לא אסתיר שלעיתים זה מעייף או מפריע, נניח כשאני במחשב או עוזרת לילדים גדולים עם שעורים, אבל לאט לאט היא לומדת שאפשר גם להמתין. אפילו נדמה לי שבימים האחרונים יש הפחתה מסוימת בהנקות, וגם בלילה זה רק פעם פעמיים. וחוץ מזה - סיכוי טוב שהיא האחרונה, כך שאני ממש לא דוחקת בה להגמל, ואני יודעת שגם זה יגיע בבוא היום.
אז אין לי כל המלצות מה לעשות, הכל תלוי בנפשות הפועלות. אם זה מאד חשוב לאמא - אפשר להתמיד ולגמול בהדרגה. אם זה לא חשוב - אז אני מבטיחה שזה לא ימשך עד הצבא, גם אם לא עושים שום דבר. אני מכירה עוד אמהות רבות שלא גמלו, וכל הילדים נגמלו.
ולגבי ניתוח השד - גם כאן עדה צודקת לחלוטין. אם חשוב להניק ילדים נוספים, הייתי מאד משתדלת להמנע מהניתוח. נכון שהגדלת שד פוגעת פחות מאשר הקטנת שד, אך זה בהחלט יכול בכל זאת לפגוע, ומדוע לנתח משהו שפועל מצוין, כפי שאת מספרת. את כל כך נהנית מההנקה, שאני לא חושבת שהיית רוצה לסכן את הסיכוי שלך להניק בעתיד. אבל כמובן שההחלטה שלך.
בהצלחה עם כל החלטה שתקבלי,
ד"ר ליבויץ
|
תוכן התגובה:
|
