קודם כל - תודה. לגבי עזרה הומאופתית, דווקא יש לנו מטפל בשיאצו ובדיקור. הייתי אצלו כבר פעם אחת, והוא טען שרצוי לא להרבות בטיפולים בזמן הריון, כיוון שהגוף גם ככה לא מאוזן והאיזון שהוא יעשה לא יתאים דווקא למה שהגוף שלי צריך בזמן הריון. הטענה הזו נשמעה לי נכונה, אז סיכמנו על פעם בחודש בערך.
שירין - צדקת, כמובן. איכשהו כשבן הזוג חולה, הוא יודע בדיוק מה טוב לו ולגוף שלו, הוא לוקח פאוזה מהחיים. הוא יכול להרשות לעצמו (ואני מתכוונת שהוא לא מרגיש אשם על זה). בתוך עצמי אני כועסת ומרגישה שהוא מנצל את המצב, אבל מפנקת ועוזרת לו, והנה אני באותו המצב בדיוק. מכיון שהוא עובד, ולא יכול לקחת ימי חופש או מחלה נוספים אני מרגישה לבד במערכה. מה שמטריד אותי יותר מהכל הוא התחושה הכללית שיש לי כלפי ההריון, שהיא שונה לחלוטין מזו שהייתה בהריון הקודם. כבר אמרו לי שהריון שני זה לא אותו הדבר, אבל עד כדי כך? שאני ארגיש שזה ממש מיותר לי עכשיו? כמובן שאני לא באמת מתכוונת לזה, וכמובן שאני שמחה על ההריון, אבל הכל עובד כל-כך עקום!
|
תוכן התגובה:
|