לא קראתי מה שענו לך קודמותי מפאת קוצר הזמן, רק את תגובותיך שלך. קודם כל הרשי לי לחלוק על עמדת המטפל שלך: אני הייתי מטופלת בהומאופתיה קלאסית וברפלקסולוגיה בהריון וזה עשה לי רק טוב, הטיפולים הללו מיועדים להחזיר את האיזון שהמחלה, ולפעמים גם התופעות ההורמנליות הכרוכות בהריון, מפרים. כמובן שצריך מישהו מקצועי וטוב שאת סומכת עליו ושיודע מה לעשות עם הריון., אם את רוצה אני מאוד ממליצה על ההומאופת שלי (שאגב מטפל גם בקטנטנים). אבל יש לי משהו אחר להגיד: אני לא יודעת כלום על הריון שני אבל אני יודעת משהו על הענשה עצמית, על התקרבנות (מלשון קרבן) ועל זה שהגוף שלנו עושה הכל הרבה יורת טוב מאיתנו, הרבה יותר מוקדם והרבה יורת בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים. על מה אני מדברת? לא יודעת מה *את* מרגישה בקשר להריון הזה, כמה את חוששת ממנו, ממה שהוא יעשה לאיתי, לתא המשפחתי, אבל אולי הגוף שלך יודע... אולי הוא מזהיר אותך שבצורה כזו, של להיות סופרוומן ולא לדעת להעזר ולהרגיש שאת יוצאת מגדרך ואף אחד לא מעריך מספיק (אני סתם זורקת כל מיני תחושות אפשריות, לא בהכרח זה נכון) - ככה אי אפשר. אני תמיד נוטה להיות חלשה ונוטה לחלות בתקופות של חולשה נפשית וקשיים רגשיים. אז אולי הפוך. אולי תטפלי בעצמך במישור הרגשי, הנפשי, ואולי משהו משולב, שזה אומר אלטרנטיבי, כמובן... ותסלחי לעצמך, ותרשי לעצמך, לא רק להיות חולה (שבלי להיות חולה אי אפשר להבריא...) אלא גם להיות מסכנה, וקטנה, וזקוקה. נכון, את אמא, תכף לשנים, אבל את גם בן-אדם. תרגישי טוב, יקרה
|
תוכן התגובה:
|