לצאת לחופש, לקבל עזרה, לקבל חיבוק ממקור אחר...דברים בסיסים, שעם כל האינטנסיביות שכרוכה בגידול האוצר המשותף, נשכחים הרבה פעמים. אנחנו מדברים שפות שונות, כי אנחנו שונים- נקודה. אם את צריכה שיבינו אותך באמת, נראה לי שנכון יותר לפנות לבני מינך. סליחה אם אני מקלקלת למשהי פנטזיה, האביר על הסוס הלבן, רק שנינו על אי בודד.... נכון, יש הרבה קסם במערכת היחסים הזו הוא/היא, אבל כדי לשמר את הקסם, אי אפשר לתלות הההכככל בה. תקשורת אמפטית, הכי בקלות נקבל מבני מיננו. בשם הפנטזיה שתארתי לעיל, אנחנו מנסים כל הזמן לפסל מחדש את בן זוגינו, באופן עיוור כמעט, בלי לראות שהוא פשוט ש-ו-נ-ה. מזל שלי, שאני יודעת למי נישאתי, יש לי מזכרת עמוקה, שבחרתי בו בלב שלם. נכון, שכשקשה, גם אני רוצה לזרוק לפח, להתגרש.... אבל אני יודעת שכל אחד שמגיע לקצה, לא נראה ממש במיטבו, לכן צריך לקחת בפרופורציות, ולהשתדל לא להגיע לקצה, ואם מגיעים, אז ללמוד מזה את השיעור הכי טוב שאפשר... זה ככה על קצה המזלג, מקווה שהובנתי, ומאחלת לכם שתצמחו מזה. מירב.
|
תוכן התגובה:
|