יש שני דברים. הראשון, שקצת קשה להסביר, ואולי טרויאלי, זה המגע, האנרגיות שעוברות במגע, העור שלו, הריח שלו, הקול שלו, הגוף מכיר, נזכר בימים שבהם האהבה השפריצה לכל עבר, וזה אותו גוף לגוף, זה נשאר שם, הגוף פשוט זוכר. כמובן שזה ברגעים האלה (הלא רבים) שבהם זה מתאפשר, ויש גם את האחרים בהם הוא מעלה לי ת'סעיף ואני לא יכולה לסבול את הצל שלו. אבל הרגעים האלה מזכירים לי... והשני הוא, שהיינו בטיפול זוגי, לפני שהתחתנו, והיו לי עליו הרבה תלונות, וקיבלתי זוית שונה לראות דברים, והיו לי רגעים שראיתי נקי, את מה שמתחת, מן תקשורת נקיה, ללא תסכול, והיה איזה משהו שהפסיכולוג אמר על כך שאנחנו מחוברים מהבטן, הרגשתי את זה, וממש ראיתי צינור אנרגיה כזה מחבר בינינו מעומק הבטן התחתונה. זה הסימן. והוא שם.
אה, ויש גם עוד משהו. אני מרשה לעצמי להתגרש ממנו בראש מתי שבה לי, ואז בעצם, אני מרשה לעצמי בכל פעם להתחתן איתו מחדש, כי אם כבר יכולתי להפרד, ובכל זאת בחרתי בו מחדש, אז אני חווה את הבחירה. יש גם גישה כזו שאומרת לבחור כל יום מחדש...אז זו דרכי לעשות זאת.
|
תוכן התגובה:
|