אני חושבת שרוב האנשים מרגישים מאד לחוצים וחסרי אונים כשהם רואים כנגדם אדם שמתאבל על אובדן. כי מה אפשר להגיד? איך אפשר להבטיח שיהיה בסדר? איך אפשר לנסות להעז להבין את המצב שהאדם האבל נתון בו, במיוחד אם מדובר באם שאיבדה תינוק - האבדן הכי לא טבעי והכי קשה שניתן לדמיין.
אותם אנשים מרגישים צורך חזק לומר משהו, לנחם, להרגיע - וקורה שהם פשוט אומרים שטויות. אני מנחשת שגם לי זה קרה בעבר, גם אם אני ממש לא זוכרת שום מקרה כזה. לפעמים אנשים לא מבינים שרק חיבוק מספיק, או לחלופין - ששום דבר לא מספיק, ורק הזמן ירפא את החלל שנפער בך או לפחות ילמד אותך לחיות עמו.
מקווה בשבילך שבמהרה לא תרגישי שוב בודדה, ומאחלת לך הריון קל ומשעמם. חזקי ואמצי.
|
תוכן התגובה:
|