אני מסכימה עם על מילה של הוטיקה, על כך שצריך להתקדם הלאה, לסלוח לעצמך, ועל כך שכדאי שתבדקי אפשרות לטיפול מקצועי, מאחר ואת מעלה נושא מהותי לא פתור בעיינייך, לגבי הצורך שלך לבדוק את הגבולות ומה קורה איתם - זהו נושא בעל פוטנציאל גדול לסיכון הילדים שלך. ובזה לא משחקים.
לגבי העתיד, אני יכולה להגיד שמכיון שחצי דקה, יכולה להפוך להיות נצח (מה יקרה אם אני אצא מהאבטיה לשנייה כשהתינוק שלי ב"דפני", ובדיוק באותה שנייה, אני אחליק על שלולית מים קטנה שלא ראיתי, הראש שלי ייחבט ברצפה, אני אאבד את ההכרה שלי, והתינוק של יטבע?). יש דברים שאני חרדתית בהם, ושם אני שמה גבולות ברורים בלי שום סוג של הנחה (לעצמי):
1. לא משאירה ילד באוטו. נקודה. גם לא כשהרכב חונה ליד הכספומט, וצריך רק לצאת מהאוטו ולעמוד עם הגב לאוטו, במרחק של 2 מטר. 2. לא משאירה ילד לבד בבית. גם לא בלילה כשהוא ישן במיטה עם בייבי סנס, ושאני רק צריכה לרדת חצי קומה ברגל כדי להביא את הדואר מהתיבה.
3. לא משאירה ילד באמבטיה כשהעינים שלי לא עליו (גם לא קוראת מכתב, ולא מדברת בטלפון בעמידה או כל מה שעשוי להסיח את תשומת ליבי).
ואני לא מפעילה על עצמי שום הנחות, ולא מבצעת שום שיקול דעת. ואם המשמעות היא ששכחתי להוציא כסף מהכספומט לעוזרת, אז למחרת אני מאחרת לעבודה ב-10 דקות כי אני עוברת קודם בכספומט (או שהעוזרת תחכה לפעם הבאה). או, שאני מוציאה את התינוק שלי מהאוטו, יחד איתי, גם אם המשמעות היא אי שקט שלו, חוסר שביעות רצון או תעוקה אמיתית עלי...
|
תוכן התגובה:
|