|
12/10/2004 21:04
|
גם אני הייתי שם
|
מאת:
|
|
כל הכבוד, ילדה. מקווה שתחזיקי מעמד בהחלטה הכל כך קשה.
|
כותרת:
|
אני הגעתי להחלטה הזאת אחרי יותר מידי שנים ויותר מידי פצעים שהפכו לצלקות בינתיים (וכמו צלקות, לפעמים זה מגרד, לפעמים קצת כואב ולפעמים כמעט לא מורגש).
אני יכולה להגיד ממרחק של שנתיים שזו היתה ההחלטה הכי נכונה שיכולתי לעשות. אני ממש לא מעוניינת לחזור להיות איתו בקשר ויחד עם זאת לפעמים קצת כואב הלב, לפעמים אני מתגעגעת (אפילו שיש לי חיים טובים מאוד ומאושרים), לפעמים אני נזכרת וכועסת ושוב מתגעגעת. הוא איתי כל יום אני פשוט למדתי לחיות עם זה.
בהצלחה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|