תראו, אלף פעם ביקשתי גיששתי תחננתי לליאתיתי הבאמת לא תיאמן שתעשה משהו, לפחות תאסוף את פעמוני הזכוכית התכולים שהיא דולפת, כדי שנוכל לעלעל ולשתות את הצוף במרוכז. עוד בנעורי, היא תמיד לא אמרה לי לא. אבל גם לא כן. ונדמה לי, והכל מהרהורי לבי, שליאתיתי היקרה עושה את השירות שלה בצורה כה מעמיקה, מקסימה ועשירה בחכמה ובנדיבות, משום שהיא חופשיה כמו הזמיר של מלך סין לשיר כרצונה. היא לא צריכה להגיע בשלוש לעבודה ולשבת לדלפק - כן בבקשה. אני מאד מאד אשמח אם ליאתיתי תעשה (כורעת ברך) מה שהיא רוצה ותתחתן עימנו באיזה טבעת שיבחר לבה. אבל רק ליאתיתי יודעת כמה זמינים האוצרות השבריריים שהיא יוצרת עבורנו, אפון ריקווסט אמנם, אך במן תזמון ספונטני, של מי שמבקשות באמת ובתמים את עזרתה. שוב (עדיין עם הברך והטבעת), מציעה לליאתיתי נישואין, אך פוחדת שכנפי הפיה שלה עדינות מאד, ואנלא רוצה לשלוח אותה לבלנית. אל תשכחו גם שיש לה עכשיו את מקלעת השמש שאלוהי הרגנרציה משאיל לכל אחת מאיתנו באמצע.
|
תוכן התגובה:
|