|
15/10/2004 15:36
|
מירי2
|
מאת:
|
|
ליאתיתי - מה ש(אולי) את היית כותבת לעצמך
|
כותרת:
|
אבל בטוח מנסחת את זה יותר טוב ממני.
מה שאנשים מפחדים ממנו עוד יותר מהחולשות שלהם הוא העוצמות שלהם. אנשים מפחדים להיות עוצמתיים, נמנעים מלממש את הפוטנציאל שלהם. הרבה יותר קל לנסות ליצור תדמית בינונית ומתוכה להבליח בניצנוצים פה ושם ולזכות על כך בתשואות, מאשר להציב לעצמך רף גבוה של מי שאת ולממש אותו.
שאני אקח אחריות על חייהם של אנשים? אני הקטנה? ואני שואלת אותך - האם זו באמת מי שאת. הקטנה. האם זו מי שאת שואפת להיות. אני מהמרת שלא.
אני אתן דוגמא מהעולם שלי להבדל בין מנהל ליועץ - יועץ יודע לפרט בפניך בדיוק מה הסיבות בעד ונגד. מנהל לוקח החלטה וביחד איתה את האחריות. לטוב ולרע.
תחילתו של הדיון עם ה"לא מעיזה להזדהות" היה סביב הנכונות לקחת סיכונים כדי להגשים משאלות. ואני מחזירה את זה אליך. לנכונות שלך לקחת סיכון - שתגידי משהו ואח"כ תשמעי "בגללך עשיתי דברים שלא הייתי צריכה", שתצטרכי לותר על לתת רק מתי שבא לך ותקחי על עצמך את "לתת" כייעוד. שתצטרכי לותר על מי שאת מכירה את עצמך לטובת משהו גדול ממך. שתצטרכי לותר על איזה חלק שעוד נשאר בך שמנסה להוכיח לך כאילו את לא שווה.
ומצד שני, שתצטרכי שוב ושוב לנקות את הוויותך מגלי ההערצה שתזכי להם כאן, כדי לחזור אל האמת הפנימית שיש לך בלי שילכלך אותה האגו. עבודה קשה, לא? לא להיות "לא שווה" ולא להיות "שווה", אלא רק לשרת את האמת.
באהבה ובהערכה עמוקה, מירי
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|