|
12/3/2005 11:24
|
ריש
|
מאת:
|
|
דיאנה,
|
כותרת:
|
הדרך הכי מהירה להציג 'השגים' היא במימד הקוגנטיבי. ניתן לכמת מה הילד מסוגל ולהציג תוצרים. אין בזה רע כשיש מקום לשאר המימדים (בעיקר, בעיני לפחות, במימד הרגשי-חברתי). זו אחת הסיבות שאני סולדת מכל ה'גן וגם' 'פיסגן' ודומיהן, שמקדישים זמן ותקציב לכל מיני חוגים ביזאריים לגיל צעיר מידי (מנהיגות בגיל שנתיים למשל...) שמטרתן הבסיסית היא לתת תמורה לתשלומים המופקעים של ההורים עמוסים רגשות האשם. כשהצורך ללמד בא על חשבון ההכלה והתיווך בתוך הקב' זה עלול ליצור בעיה. אני חושבת שבדברים שכתבת עולה גם צורך חזק של הצוות להוכיח את עצמו מול ההורים המשלמים סכומים לא מבוטלים. יכול להיות שהצרכים שהוצגו לצוות היו דווקא בתחומים 'לימודיים' מלכתחילה ולכן הדגשים הם כאלה? אני חושבת שיש מקום ליזום מפגש אישי עם הגננת ולשוחח על הקשים של בר (וגם שלך, לא פחות חשוב!) בגן (וממנו).
אגב, לגבי כתיבה בכלל, אני מסכימה איתך לחלוטין.
וחוצמזה - לא הספקתי לשגר תגובה, אבל התמונות היו מ-ד-ה-י-מ-ו-ת. לקח לי זמן להבין איפה מסתתרים כל שאר בני ביתך (אבל ענבל עשתה לי השלמות:))
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|