חינוך ביתי, קראת לילד בשמו. המושג שמסתובב לי בראש, כשאני רואה את הילד שלי בגן, שקט, עצור. כל כך לא כמו בבית, שמח, מתרוצץ, משחק, מדבר בלי הפסקה. אבל בשביל חינוך ביתי צריך אמא בבית שמחנכת... ואמא של הילד שלי החליטה לתחנך בעצמה, ולא בחינוך ביתי, אלא באוניברסיטה. (ואבא היקר והאוהב עסוק בלממן את כל החגיגה הזו, ולמרות שהוא יהיה מצויין כמחנך ביתי, כמו בכל דבר שהוא עושה, הוא לא פנוי לזה). קורה משהו מאד מיוחד עם הילד הזה. עם אחותו הגדולה, לא היו לי שום ספקות שחיסונים זה הדבר הכי טוב ונחוץ בעולם. היא עברה את כל החיסונים ללא מצמוץ וללא כל תופעות לוואי. עם בר, התחלתי לקרוא, ללמוד, לפקפק, בכל זאת חיסנתי, והוא חטף תופעת לוואי רצינית ומסוכנת שנמשכה חצי שנה. עם שון היה לי ברור שמקומם של ילדים בגן אחרי גיל שנתיים-שלוש, והיא תמיד אהבה ללכת לגן. עד היום, היא אוהבת ללכת לבית הספר, וכשרצינו יום אחד לנסוע לעשות סקי במקום, היא סרבה בתוקף. עם בר נחשפתי לרעיון החינוך הביתי, שנראה לי מופרך בתחילה, ונהיה יותר ויותר מתקבל על הדעת ככל שקראתי ושמעתי על זה, והנה הילד נובל בגן ופורח בבית. אולי הוא סוכן חשאי של קהילת "באופן טבעי" :-)
|
תוכן התגובה:
|