|
9/2/2002 12:22
|
רותי קרני הורוביץ
|
מאת:
|
|
אימא יקרה, קיבלת צרור עצות מרהיב. מצטרפת לשאלתה של עדי - האם תוכלי לתת לה לקרוא?
|
כותרת:
|
לעתים קרובות מאד, אני מוצאת את עצמי אילמת בזמן אמיתי מול עלבונות או בוצים אחרים שמוטחים בי. על משכבי בלילות אני מוצאת את משפט המחץ שאהבה נפשי, ואת מחצית הזמן הנותר מהלילה אני מבלה באוטו-קניבליזם שעיקרו 'למה לא עניתי מיד ככה וככה', ואת המחצית האחרת בשינת מותשים ישרה.
למזלך, אימך עושה בדיוק את השגיאות המובהקות ביותר, אלו שקל לשים עליהן אצבע, כך לפחות נדמה לי. לא מדובר בארס מפעפע, שהיה לוקח לך חצי שנה רק כדי לתאר אפיזודה אחת ממנו, אלא, כמה שנאמר פה קודם לכן.
אני מניחה שגם אימך אינה חווה תענוג גדול בסופו של יום, כשהיא מסכמת לעצמה: או.קיי. אז היום אמרתי לנכדה שלי שאני אציל אותה מאמא שלה, חטפתי אותה מהידיים של חתני, והסברתי שוב לבת שלי עד כמה אינה טובה במלאכת האימהות. לי, ההדיוטה, זה מריח מאיזושהי בחירה אוטומטית בלתי נשלטת, משהו טיפונת טורדני ואפילו כפייתי מעט, כלומר שהיא אפילו מצטערת בסופו של יום על מילותיה, אך חוזרת שוב ושוב על דגם ההתנהגות שלה בכל מפגש משותף, שכן היא אינה יכולה להתגבר על הדחף. קחי בחשבון שזה עשוי לאמלל אותה, אם כי לעולם לא תודה בכך בפניך מפורשות. בקיצור, נשמע שאמך צריכה מעט עזרה. לא נראה לי שאם תגידי לה 'אמא, בואי לטיפול', היא תתלהב. ובכל זאת, נראה שהיא מבקשת שמישהו מעט ישקף לה את בחירותיה, ונדמה לי שהיא דוחקת בך לעשות זאת עתה משבגרת, והפכת לאם בעצמך. נדמה לי שה'ילדה חסרת הביטחון' שהיא, 'בודקת את הגבולות' של האם הקרובה ביותר בנמצא - שהריהי את. מחד, היא אינה יכולה להתגבר על הפיתוי להתגרות בך, לבדוק מתי תוטל הסנקציה, בדיוק כמו נער מתבגר המורד בהוריו, ומאידך, היא בוודאי אוכלת את עצמה על שהיא נוטלת ממך את דמותה כסמכות הורית, ובחירותיה מנסות להתכסות באיצטלה של סמכות שכזו. נראה לי שהעובדה שאינך יכולה יותר, והתיישבת לכתוב את שעל ליבך, מעידה על כך שאימך בהחלט משתמשת בך לצורך כלשהו. מצטערת אם אני נשמעת כמו גירסה נחותה של תוכנית ייעוץ, אך אני מעדיפה להשתטות מאשר לשמור אצלי קצות חוטים שעשויים אולי להועיל בהבנה.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
