|
10/2/2002 09:48
|
ענבר
|
מאת:
|
|
המעבר לאימהות
|
כותרת:
|
אימא יקרה
המעבר לאימהות והצטרפותו של תינוק חדש למארג המשפחתי מעלים על פני השטח דברים שלא דיברנו עליהם, ולפעמים שאפילו לא היינו מודעים אליהם.
הדבר נכון גם אצל ההורים החדשים וגם אצל ההורים שלהם.
אצלי, למשל, עלו דברים לא פתורים מבחינתי עם ההורים שלי, וכל דבר שהם עשו שלא היה נראה לי (דרך ההרמה, צורת ההחזקה, הדיבור אל ועל...), מייד הייתי חושבת: "מה, ככה הם גם התנהגו אליי?" וזה היה מדכא אותי עד עפר... ועורר צורך עז להגן על הבת שלי, ובעצם על עצמי. הם, בדרך כלל, לא הבינו מה אני רוצה מהם, על מה אני נזעקת וכו'.
בנוסף לכך, אמא שלי הייתה לפעמים חסרת אונים איתה. זה גם לא גליק גדול, תאמיני לי. מה זאת אומרת שאמא שלי, שגידלה אותי, לא יודעת מה לעשות?? הרי היא אמורה להיות (לפחות מבחינות מסוימות) המודל שלי לאימהות, ואם היא לא תדע, איך אני אדע?
במקרה שלך נראה שאמא שלך מנסה להראות כמה היא יודעת הכי טוב - אולי כי היא לא מרגישה בטוחה בכך או בהתנהגותה איתך בעבר, האם היא באמת אינה בוטחת בך (ומה זה אומר על אמא שמרגישה כך לגבי ביתה), למה היא צריכה לחזק את עצמה על חשבונך - כל אלה השערות ושאלות שאין לי עליהן תשובה.
בעצם היינו רוצים אמא שתעריך אותנו, ורק כשאנחנו במצוקה כלשהי תדע לייעץ בנעימות את העצה המתאימה. דבר כל כך פשוט, אבל כל כך מסובך.
הפתרון שמצאתי לעצמי הוא לאמץ לי מודל אחר בדמות דודה אהובה (למרות שהיא גרה במרחק 3 שעות נסיעה, יש טלפון). והיא גם עזרה לי לפתור חלק מהבעיות שהתעוררו עם אבא שלי, כי היא הצליחה לומר לו מה מפריע לי, אבל בלי כל המטען הרגשי שהיה אצלי ושמנע משיחה בינינו להוביל לתוצאות הרצויות.
והומור באמת יכול לעזור. תנסי לקחת את ההערות שלה כמו שהן - מצביעות על משהו אצלה, ולא באמת אומרות משהו עלייך ועל תפקודך כאם. אני יודעת שזה קשה, אנחנו נוטים לייחס לעצמנו את הביקורת שמוטחת בנו, אבל הפעם זה ממש לא ככה.
בהצלחה, ואת מוזמנת גם לכתוב לי לאי- מייל אם את רוצה. איפה את גרה? אם באזור ירושלים, אפשר להיפגש לארוחות שישי מדי פעם. לא חייבים תמיד עם המשפחה!
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
