אחיזת עיפרון שלב ראשון למקם קרוב לקצה העיפרון כדי לשפר את השליטה. יש כל מיני גומיות משולשות או עם מקום לכל כרית אצבע, הן ממש לא רעות (יש בקרביץ והן מתאימות לעפרונות סטנדרטיים). יש עפרונות של "לירה" שבנויים לכל האורך כמשולש, מעולים ממש ללימוד אחיזה (בחנויות לציוד גראפי). אפשר ליצור מקומות מסומנים (באמצעות מדבקות עגולות בצבעים שונים על הציפורן ועל העיפרון נניח). ולהזכיר עד שיכנס למודעות.
אני משתדלת ל"פרק" את האחיזה לשלבים, אגודל,אצבע ואמה. לא להתעלק, מאוד קשה לשנות אחיזה אחרי שהילד התרגל לאחיזה מסוימת ולכן בהדרגה כדי שלא יקבל ג'ננה. אם יש בעיה של הפעלת לחץ בציור (בולט בעיקר בשימוש בגירי שעווה ועפרונות קשה לאיתור בטושים שנותנים לחץ בצקי די קבוע וגירי שמן שקל להפיק מהם צבע) בנוסף הייתי פונה לריפוי בעיסוק לפחות לאבחון. כל ילד מתחת לגיל 5 זכאי לקבל את הטיפול בהשתתפות נמוכה מאוד של הוריו (22 ש"ח הורים כ90 ש"ח קופ"ח במכבי למשל), ההליך ארוך למדי (שאלונים זימון לאבחון, אבחון, פניה למרכז או למרפאה בעיסוק שבהסדר - במקרה הטוב יארך חצי שנה!) כיום הנטיה היא לא לתקן אחיזת עיפרון אם התוצרים של הילד תקינים. אני דיי חולקת על התפיסה הזו, מכיוון שאחיזה שאינה מייטבית מעייפת מאוד את הילד בזמן כתיבה וגורמת לאחד מן השניים - תוצר בלתי קריא בעליל; הספק נמוך מהמצופה. שניהם עלולים להיות מתסכלים מאוד.
|
תוכן התגובה:
|