7/3/2002 09:00
|
עדה
|
מאת:
|
אלן תודה. וגם באותה הזדמנות לענת, ענבל, נעמי והנה עוד עדכון על ההתפתחויות...
|
כותרת:
|
מאז הלילה המקולל ההוא עברו עוד שלושה. אף אחד מהם לא היה עד כדי כך בלתי נסבל, אבל הם לא היו קלים. נראה שנומיק מצמיחה עוד שן, והחניכיים מאוד מכאיבות לה. כנראה גם שהיניקה מרגיעה ומקילה, אבל לא לגמרי, ולכן כשמאוד כואב לה היא משתוללת למרות שהציצי שלי בפה שלה. היא כל כך מסכנה! כמובן שההבנה הזאת גרמה לי לשנות את התכניות ה"קשוחות" שהצגתי. החלטתי שנמשיך לנסות ללכת עם התכנית, אבל אם היא תתעורר בכאבים, תקבל ציצי כמה שתרצה, ואם יסתבר שמדובר בתדירות גבוהה - אז במיטה שלנו. זה נראה עובד. כשלא מאוד כואב לה היא במיטה שלה, ומדי פעם אבא הולך ומרדים (הוא כבר הפך מומחה לזה, ולמרות המחסור בציצי, הוא מרדים אותה יותר מהר ממני. חוץ מזה החלטנו להגביר את השימוש בכל העזרים שיכולים לעשות לה חיים קלים יותר: sterimar - לפתיחת הסתימה באף והקלת הנשימה (מסתבר שהשן הזאת באה "קומפלט" עם הצטננות) אקמולי קולד - כדי ליבש את הנזלת, להרגיע את השיעול ולהקל את הכאבים (תופעת לוואי מבורכת: טשטוש קל, שעוזר לנמנם) גליגם וטיג'ל - כשהחניכיים מאוד מציקות. ומאחר שהגברת אינה חסידה גדולה של אצבע-של אמא-בפה, הטיג'ל נמרח על הציצי (היא כמובן כועסת על הטעם המוזר, אבל פחות מאשר בדרך האחרת). זהו בינתיים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|