פורום השבוע אינדקס אופנה יוגה גברים וצירים היום שאחרי הצילו צירים תזונה מאמרים חדשות ראשי

21/6/2006 10:10 רונה מאת: מה ככה אני אפספס מצוקה שלך אהובה שלי? כותרת: ראשית תני לי להסיר את הכובע. זה מה שקורה לך אחרי חצי יום קשה ? את במצב טוב. מצויין. זה אומר שזה לא קורה לך הרבה כי עובדה שעוד לא התרגלת. תתרגלי. אנחנו בנות אנוש עם עליות וירידות עם ימים מוצלחים יותר ואחרים פחות ואת בהרמון הנשים שלך (אי-מא!!) נמצאת עם עוד שתיים שגם להן יש את הימים האלה בדיוק אותו דבר אבל הן לא מסוגלות לדבר להסביר לנתח ולהעמיק אז... הן צורחות. שואגות. נשים לא? נשמתי, זו לא את. זו היא. היא שהיה לה קשה להרדם היא שרצתה אותך עוד ולא ידעה איך להסביר היא שהקושי הבלתי מוסבר שתקף אותה השתלט על כל חלקה שקטה שלה ופרץ בצרחות. ואת? נתת ונתת ונתת עד שהתעייפת. הורעבת הותשת והתייאשת. מותר לך. ילדים זה שימחה שכרורכה בהמון עבודה קשה ולפעמים אינעלדינו אני פשוט זורקת הכל ועוברת לאפאטיות. רוצה לצעוק ולבכות? אתה בטח יודע למה..כי לי אין פאקינג קלו אנד פרנקלי מיי דיר איי דונט גיה א דם!!! תבכה, תוציא, תשאג וכשתרגע תבוא אני כאן בשבילך. היום כשירדן כבר מדבר אני עוצרת אותו ב "תגיד לי למה?" וחוזרת על השאלה עד שהוא מפסיק מסביר אני חוזרת אחרי מזדהה מחבקת ומרגיעה. אבל.. כשהוא באטרף כשהוא רץ אחרי בבית אחוז אמוק בשאגות מלחמה כאילויש לו תופעות טרום ויסתיות וכל מה שהוא רוצה זה לצרוח - אני נותת לו את המקום והזמן פשוט לצרוח.לבכות עד שמתעייף ובא אלי לחיבוקי או ל "בוקי" כשהיה קטן יותר אוספת אותו בחיבוק חם אוהב וארוך וזהו. עד לקריזה הבא. מה שחשוב זה לא להבין אותם 24 על 7 . מה שחשוב זה להיות שם עבורם 24 על 7 וגם זה כשלעצמו מטריף את הדעת, קשה, מתיש אבל אני חושבת שמתגמל וממלא עד אין קיץ. את היית שם. ניסית הכל. עברת בכל רחבי הבית המיטות הקומות ועל כל וריד עצבני בגופך ולא הצלחת להבין- אז? העיקר שהיית שם עבורה. אפשר בהחלט להיות שם עבורם מבלי להבין ולקרוא כל מבט ו/או בכי שלהם. אהובה שלי, בנותייך זכו בך. כיף להן. אוהבת רונה תוכן התגובה: תגובות נוספות 19/6/2006  23:33 הלו ליאתיתי - עוד שין 19/6/2006  23:39 הממ.... - גילי אבישי 19/6/2006  23:44 אני מאד עם גילי אבישי . כמה שהיא "צודקת" וכמה שתגובתה חכמה!! - דרורית אמיתי-דרור 20/6/2006  00:11 כנראה שפספסתי את הודעת הלידה... - אסתי 20/6/2006  00:18 הלכתי לחפש את הודעת הלידה, כנראה מטרום ימי האינטרנט המהיר אצלנו... מצאתי את "אורי בת שנה" והתביישתי לחפש אחורה. (ל"ת) - אסתי 20/6/2006  01:22 מזדהה מאוד איתך, ליאתיתי. (ל"ת) - Um_Netah 20/6/2006  03:45 אני קונה. - טלי תקומי 20/6/2006  08:50 ליאתיתי יקרה - מאיה של אופק ומעוף 20/6/2006  10:20 כל יום הוא התחלה חדשה! - דפלול 20/6/2006  10:28 דפלול, כתבת כל כך יפה, מצטרפת לדברייך. (ל"ת) - נתי2 20/6/2006  10:54 מממ.. גבולות הא? תזכירו לי מה זה? (אופס, הפך למגילה פילוסופית) - ליאתיתי 20/6/2006  14:34 בניגוד אלייך הכתוב יוצא לאיטו,עדיף נדבר...לא ככה? (ל"ת) - גילי אבישי 20/6/2006  14:49 את מה את בעצם אומרת ליאתיתי היקרה? - א 20/6/2006  16:17 לא הספקתי לקרוא את התגובות - רוית ב' 20/6/2006  17:24 ליאתיתי, - ~גלי~ 20/6/2006  23:46 ממש בטעות הגעתי לכאן - annat 21/6/2006  01:37 הצעה פרקטית קטנה - אל תשכחי לאכול - ניה 21/6/2006  12:01 מקוממיות להשרדות - רותי קרני הורוביץ 21/6/2006  14:28 הילה, גם עלייך עבר יום לא קל? - דפלול 21/6/2006  23:31 יקרות שלי, באמת תודה. - ליאתיתי 23/6/2006  00:41 איתך - ר. 23/6/2006  14:40 ר. - ליאתיתי

כל הזכויות שמורות לאמנות הלידה © יצירת קשר     תקנון ותנאי שימוש