|
3/12/2008 10:01
|
מאמוש
|
מאת:
|
|
רונהל'ה, כל כך מזדהה עם מה שכתבת ולפותחת
|
כותרת:
|
גם אני כמו רונה, רגע לפני 36.
מרגישה מבוזבזת שחבל על הזמן (ואמא שלי טורחת להזכיר לי די הרבה)- ילדת פלא ששרה, רוקדת, משחקת. לא הגעתי רחוק למעט השתתפות בפסטיבל הילדים (פרס למנחשת איזה שיר שרתי :-) ועוד כהנה וכהנה הופעות ולא יותר מדי מזה.
אני בטוחה שעם הכוונה נכונה ומרפקים הייית יכולה להיות מיכל ינאי הבאה או משהו כזה. אבל אני לא טיפוס שדוחף את עצמו, אני לא כריזמתית ולכן התחום הזה מתממש בעיקר בשירים לחצי שלי שגם הוא לא מבין איך לא עשיתי עם זה משהו.
קריירה? עבדתי בהמון עבודות והרזומה מפואר, אבל בתכלס, כלום לא מעניין אותי. הלימודים האקדמאים לא הובילו לשום מקום כי התואר סתמי.
יש לי עסק של רהיטי ילדים ואני לא עושה כלום כדי לשווק את עצמי, מגלגלת אותו רק מאנשים ששמעו עליי וממליצים עליי. לא חבל? חבל.
יש לי שלושה ילדים, הספק טוב לגילי. בעל מקסים ועדיין מרגישה כמוך. מרגישה על ניוטרל כל הזמן ועכשיו במיוחד כשאני יושבת בבית עם התינוק כשכל חברותיי כבר מזמן חזרו לעבוד. עדיין מניקה וגם עם זה לא שלמה. ואלילהפסיק? אולי לא. כל היום בדיונים עם עצמי.
לפעמים קמה בבוקר ופורחת ומאושרת ולפעמים בדאון.
זוהי תמצית חיי ואני חיה בסרט הזה בכל יום שעובר.
ועם כל זאת, השיגרה היא משהו טוב. לא רוצה יותר מדי שינויים בחיים שלי.
כמו שרונה אמרה- כשהיינו ילדים ואיחלו לנו בריאות, לא הבננו את המשמעות.
עכשיו זה ברור לי לגמרי. זה הכי חשוב. כל השאר שטויות.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
