אבל גם אני כבר עשיתי הכל-צבא-טיול-לימודים-קריירה-3 ילדים-הסבה מקצועית-שוב עבודה, ועכשיו מובטלת... ז"א התפטרתי, להיות אם לילדיי מעט. הייתי במרוץ אינסופי, הרגשתי נורא. יכולה להעיד, שעכשיו יותר רגוע, אבל, יש אבל גדול: עדיין לא חיים לפי איזה קונספט על.
לפני כמה שבועות פתחתי פה הודעה, באחד מרגעי המשבר עליהם אתן מדברות, ואמרתי, שאנחנו (אני ובעלי) כל כך יאפים בינוניים. תמיד הדחקתי את זה, אבל, אנחנו עונים על כל הקריטריונים. כולם. זה נורא עצוב, בינוני, וחסר תוכן. זה מטריד אותי, ומזל, שגם את בעלי היקר.
אני מאד מאמינה, שלפני החיפוש העצמי שהציעה לך יסמין, בעזרת מובילים כאלו או אחרים, עלינו להחליט על קונספט בחיים.
עכשיו אני יודעת, שחשובה לי התיישבות בפריפריה, מעין הגשמה ציונית, חברה עם מטרה, חינוך עם קונספט-ולא הזה שילדיי מקבלים היום. חשובה לי הקרבה לאדמה, עבודה פרודוקטיבית, עם ידיים. חיי קהילה, אכפתיות אחד מן השני. חשובה לי ארץ ישראל, ואני לא עושה כלום בנדון. חיה את חיי בבית מדהים, בשטח ריבוני חסר מחלוקת, יש לנו רכבים, כלב, השכלה, מקצוע מכובד, בקיצור הכל זוועה. רוצה לתפור בובות...רוצה לחיות בצניעות, פשטות, וחיי כאן, במקום הזה, ממש לא מאפשרים לי.
בקיצור, החלטנו, שבתום התקופה שבעלי חייב לסיים את שהתחיל, שזה עוד שנה וחצי, עוברים ליישוב, בפריפריה, אולי גולן, אולי נגב, אולי מדבר יהודה, אולי התנחלות, ושם נחיה את חיינו. נעבוד במקום בו גרים. נתן את היכולות שלנו למען הסובבים אותנו,( למרות שהרווחים יקטנו פי כמה...)
סליחה על האורך, אבל אני כל כך בתוך זה, ורק התכנון, גורם לי להרים ראש, ולחשוב שלא הכל אבוד. שאפשר לחיות עם האידיאלים ולא למרות האידיאלים והאמונה.
חושבת, שכל אחת צריכה להחליט על קונספט חייה, ומשם לבנות את העתיד. עתיד קרוב!!! אחרת זה לא ישתנה. נמות כאילו לא חיינו...
וחוץ מזה, יום מעולה לכולנו:-)
|
תוכן התגובה:
|
