15/1/2009 23:06
|
עוד מעט
|
מאת:
|
לולי, קרעת אותי! אוגר סיבירי, מושלם לילדים (וזה דווקא בדיוק ולגמרי התחום המקצועי שלי)
|
כותרת:
|
סוד ההצלחה: קונים רק אחד. כדאי נקבה, הזכרים נוטים לתוקפנות, מתבטא בעיקר בקולות צורמים ועמידה על שתי רגליים אחורית פיציות כשרוצים להרים אותם, דהיינו כשחשים באיום. בכל אופן המוכרים בד"כ לא יודעים להבדיל. (צריך לחפור קצת מתחת לפרווה וללחוץ על המקום כדי לראות היטב.) כשיש רק אחד אין גורים לא רצויים, אין אמא בסטרס אקוטי שאוכלת את הגורים, מגרשת את האבא, הם לא רבים ביניהם (אופייני דווקא לבני אותו מין) וכולי. מקובל לחשוב שלבד הוא בודד (נכון) ומסכן (לא נכון). אוגר זו לא חיה חברתית. הוא סוליטארי. מתרועע בעונת הרבייה למטרה זו וזהו. לאנשים קשה להפנים את זה כי זה בדיוק ההיפך מהיצור האנושי. אבל לאוגר ***עדיף*** להיות לבד (ואין מה לנסות אפילו לומר את זה למוכר בחנות). זה עושה את העסק להרבה יותר קל.
אוגר סיבירי עדיף למטרה שלך מאוגר סורי (המכונה זהוב). הוא קטנטן, לכן הנשיכה שלו היא סתם צביטה. אין סיכוי לשריטה עם טיפת דם (אמנם באמת זניחה ובקושי נראית לעין) כמו שקורה עם האוגר הסורי, שזה גם לא טרגדיה אבל לא כיף גדול. הריח בקושי מורגש. מקפידים שכלי המים יהיה תמיד מלא, זה לא בעיה כי לוקח לו המון זמן לשתות את הכל (להשתמש רק בכלי טפטפת בשום אופן לא צלחת פתוחה כי הוא הופך אותה). תערובת - 4 שקלים לקילו כופתיות למכרסמים - חופן פעם ביומיים שלושה. לוקח המון זמן עד שהקילו הזה נגמר. פינוקים: פתית קורנפלקס או בראן פלקס, תירס, גרעינים למיניהם, ירקות בלי מיץ (כן גזר לא עגבניה), לחם יבש להשחזת השיניים ומניעת צמיחת יתר. הוא לא חיה גרגרנית. הוא מחביא את האוכל בכל מיני מקומות, בד"כ בפינות של הכלוב (כפי שתגלי כשאת מחליפה נסורת). אם מספקים לו עוד מקומות סתר כמו קופסה של משחת שיניים אז גם שם. בשעת רעב הוא לוקח מהמחבוא. בשעה שנותנים לו אוכל חדש רואים מייד שהוא ממלא את הלחיים, רץ מהר למחבוא מרוקן שם הכל וחוזר שוב להעמיס מהצלחת, זה ממש מגניב לילדים וגם למבוגרים לראות את זה. בכלל זו חיה מעניינת לצפיה, וקל מאוד (וגם סביבתי) לספק להם שעשועים בצורת קופסאות קרטון קטנות שהן מתחפרים ומסתתרים בהן וכאלה ולראות איזה שימוש הם עושים בזה. לא צריך להוציא אותו לטיולים. הוא לא נושא שום מחלות. אפשר להחליף נסורת גם פעם בשבועיים. זה לוקח כעשר דקות. אפשר חופשי להשאיר אותו בבית כשנוסעים לכמה ימים, רק לדאוג למספיק אוכל ומים. הוא יאכל כל יום בדיוק כמה שהוא צריך (להבדיל מארנבות למשל שמתפטמות). אפשר לתת לו ללכת על היד וכו' רק להשגיח היטב שלא יברח כי אז אפשר לשכוח ממנו (ילך לחפש את האוגרים האבודים של גילי). והיתרון בהא-הידיעה של אוגר סיבירי הוא שכאשר לילדים נמאס ממנו - הוא נעשה מאושר. תני לו כלוב נקי ונעים ושקט מניג'וסים - והוא מבסוט. מצד שני עומד יפה גם בהצקות, ***בתנאי*** שרגיל למגע יד מגיל ינקות. אבל הוא לא ***זקוק*** לחברה או למגע או למשחק. חי מעולה בלעדיהם.
שרקן וארנבת (לא קרובי משפחה ביניהם אגב) הם גדולים עשרות מונים מאוגר ולכן הריח הרבה יותר חזק, הכלוב צריך להיות הרבה יותר גדול, תוחלת החיים שונה, וכל העסק דורש יותר. בנוסף אלה חיות יותר חברתיות, לא טוב להחזיק ארנבת לבד. לעומת זאת אוגר טוב ואפילו עדיף.
אני תמיד נוהגת לומר: "עצתי הלא מקצועית היא...", אבל בנושא הזה אני דווקא מקצועית לגמרי. עצתי המקצועית היא: אוגר סיבירי הוא בעל חיים ראשון אידאלי לילדים, כשההורים מעוניינים להשקיע את המינימום בטיפול ואינם פריקים של בעלי חיים בבית.
בהצלחה :)
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|