יש שנמנעים להראות יותר מדי חיבה לתינוק ליד הילד. כשהקטנה שלי נולדה היתה לי ממש תחושה שהגדולה רואה כמה מטפלים בה באהבה ומבינה באיזשהו מקום עמוק (היא היתה אז בת 3) שגם בה טיפלו כך. האמת שזו הפעם הראשונה שאני נתקלת בעוד מישהו עם תחושה כזו.
אחת הסבתות אצלנו נמנעה במשך המון זמן מלהתייחס אל התינוקת מחשש שהגדולה תקנא וזה נורא בעיני.
ההמלצות שלי:
לשתף את הילד כמה שאפשר בטיפול בתינוק ולא לעשות דברים מאחורי דלתות סגורות.
להדגיש את היחודיות שלו, כל הדברים שהוא יודע לעשות. להביע הערכה על כל עזרה. לתת תחושת שותפות.
אפשר לספר על הדברים שיוכלו לעשות יחד כשהתינוק יגדל. באופן כללי להעביר לו תחושה שקרה לו משהו טוב, אני מאמינה שכך גם הוא יאמין בזה.
מצד שני - לתת גם את האפשרות לבטא קנאה אם תהיה.
לא לחשוש לחבק ולנשק את התינוק בנוכחות הילד. כמובן להרעיף אהבה על הילד הגדול כמו תמיד אבל בלי רגשות אשם ובלי העברת מסר סמוי שיש צורך להשוות את האהבה.
מעל הכל - מניסיון של אמא לשתיים התחושה שלך שהילד הולך להפסיד מהולדת האח עלולה לחלחל וזה כל כך לא חייב להיות. נסי לשנות גישה - הילד הולך לקבל את המתנה הכי יפה שאת יכולה לתת לו והאמיני בזה.
יש גם שטוענים שהפסד תשומת לב הוא לא בהכרח לרעת הילד. ילד עשוי להרגיש הרבה יותר בנוח כשהוא מפסיק להיות מרכז הבית.
(כפי שנאמר לא קל להעסיק לגמרי לבד שני מבוגרים...)
בהצלחה ובשעה טובה.
|
תוכן התגובה:
|
