אני לגמרי מבינה את הסוגיות, שלכאורה אינן פשוטות בכל הסובב את כריתת הברית. אבל, אולי זה ישמע לך "ברברי", כמו הטקס עצמו, אינני חושבת שיש מקום לשאול שאלות בכל מצב וסוגיה. זו ההלכה. זו המצווה. האם אני יכולה להחליט על גוף ילדי? בוודאי. הרי ברור שאפשר להעביר למקרה המילה מאות פרפרזות. מילה לא, חיסונים כן? גם שם קיימת סכנה, (אם כי ברור הטיעון של הרווח מול ההפסד...). את מחליטה הכל!!! הרך הנולד, כולו תלוי בחסדייך, ולא רק העניין הפיזי, כמו מילה כן או לא, הם החשובים. את מחליטה על דרך חיים. או אני לפחות. יש דברים שחשוב לי להחדיר בילדיי, בלי "מעקפים". אינני מכירה את "דעת ההלכה", לגבי הסידור שאת מציעה. לי זה נשמע לא נכון. יתרה מכך, אהמר שגם ההלכה אינה מתירה את הסידור. מה גם, אני ובניי, שלא לדבר על אביהם, חוו את הברית. זה באמת לא קל. א-ב-ל, זה נגמר. מהר מאד. לא משאיר שום טראומה, לא משאיר שום סימן.אני יצאתי ובכיתי. לא יכולתי. תשאלי אותי היום איך היה, אומר לך שהיה מרגש. מרגש טוב, לא מרגש רע. בקיצור, אני מאמינה שבהמון נושאים הקשורים למצוות ולמסורת, אין מענה רציונלי, ועל כן השאלות הללו מיותרות לחלוטין. מכירה היטב את הדעות שיטענו כי הגישה אותה תארתי, היא היא הברברית, או "פרימיטיבית" (חולה על הביטוי הזה...), אבל, הייתי גם אני בצד ההוא, שקרא לשאלת השאלות הנוקבות. עבר לי. התבגרתי נראה לי.
|
תוכן התגובה:
|