לאחת מכאן - כמו לימורית, גם אני תוהה לגבי המרחק וזמן הנסיעה, זה המון! לאיזו חטיבה הולכים ילדים אחרים מהיישוב שלכם? לגבי הקושי שהוא חש - לא הייתי עושה דבר אחרי 3 ימי לימודים. הייתי משקפת לו את הרגשתו ומגלה אמפתיה, ויחד עם זה מסבירה איך הזמן יכול לשנות את המצב. להעביר אותו עכשיו ילמד אותו, לדעתי, שהוא באמת לא יכול ליצור קשרים, שאין סיכוי לשפר את המצב - משהו שהוא יכול להסיק ממנו גם לגבי מצבים עתידיים. נראה לי שצריך לעזור לו למצוא את הכוחות שבתוכו לשינוי המצב, עם הזמן. לגבי מעברים - זה אישי מאוד. קראתי מה כתבה לך דינדון. אני לעומת זאת עברתי לחו"ל לשנתיים בכיתה ג' - לא ידעתי את השפה וכמובן שלא הכרתי איש. אבל מהר מאוד זה השתנה. אחותי ואחי עברו את זה בגיל גדול יותר ולהם זו כבר היתה הפעם השניה בחיים (אני הייתי צוציקית בפעם הראשונה). בעיניי זה דווקא הפך אותנו לסתגלנים, לכאלה שקל להם יחסית להתערות בחברה וליצור קשרים. זוית ראייה אחרת.
ולמאמוש - יש אנשים שדווקא כשהם עושים פעולה נוספת, קל להם להתרכז יותר בהרצאה/שיעור. שירלי ורדי (מפתחת שיטת ורדי) קוראת לזה "פיצול קשב מורכב". איני יודעת אם זה המקרה עם בנך, אבל אם כן, כדאי אולי לנסות לתעל את הצורך שלו לעשות עוד משהו מפטפוט לשרבוט/צביעה/תשבץ או כל דבר אחר שלא יפריע. בנוסף, כדאי להושיבו קרוב יותר למורה ולא ליד חברים.
עדי
|
תוכן התגובה:
|