|
26/5/2002 21:55
|
אסתית
|
מאת:
|
|
יעל יקרה (יצא לי קצת ארוך(:
|
כותרת:
|
תחושותיך מאוד מאוד מוכרות לי. מאז לידת הבן הבכור (היום בן 5) לא הרגשתי שאני רוצה עוד ילד. רציתי לחכות, לחוות את גידולו, להיות איתו אחד על אחד ולהינות מהגידול שלו. כשהיה בערך בן 4 הרגשתי שהוא כבר די עצמאי ופתאום רציתי נורא תינוק, רציתי להיות בהריון, לחבק תינוק קטן, להניק וכו', הרגשתי מין געגוע כזה. למרות זאת, היו ימים שהייתי אומרת לעצמי "מה את משוגעת? עד שהילד ישן כל הלילה, קם בבוקר מאוחר, הולך לחברים ולגן בלי בעיה. יש לך הזדמנות לבלות עם בעלך בכיף, לפתח את הקריירה ולהתקדם בעבודה, את הולכת לעשות עוד ילד ולחזור אחורה מבחינת החופש שלך?" אבל בפנים בפנים עמוק בלב הרגשתי שזה משהו שאני רוצה עכשיו, ולא איכפת לי לוותר על החופש שלי. ניסינו כמה חודשים ולא הלך, ורק אחרי 8 חודשים נכנסתי להריון עם יעלי. (בעלי טוען ששמונת החודשים בהם לא נכנסתי להריון היו בגלל שעדיין היו לי התלבטויות ביני לבין עצמי!!) ועכשיו, כשיש לי תינוקת מקסימה בת חצי שנה, נורא נורא בא לי עוד אחד..............ובעלי אומר שאני משוגעת!! ושזה יעבור לי. נראה (:
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|