|
26/5/2002 23:32
|
טלטל
|
מאת:
|
|
הוצאת לי את המילים מהפה עם "הכמיהה".
|
כותרת:
|
אני יושבת וקוראת את התגובות ומנסה לגבש לעצמי את ה"דעה" או ההרגשה שלי בנושא. קשה לי לנסח לעצמי דעה. אני רק יכולה להזדהות איתך בכל מאודי (כולל הענין של יום כן יום לא...).
לשמחתי, או לצערי, הפתרון שלי בא מבחוץ. בגלל צירוף נסיבות מסוים אני מנועה מלממש את כמיהתי בחמישה חודשים הקרובים וזה מקל עלי מאוד בהתלבטות.
בכל אופן, הכמיהה עדיין קיימת אבל נראה לי שכל עוד אין בטחון מוחלט (כל עוד זו רק כמיהה) אז עדיף לחכות. תזכרי שההריון זה דבר בלתי הפיך (גם אם עושים הפלה עדיין נשארת העובדה שהיית בהריון) ואילו המצב של "אי הריון" ניתן לשינוי בכל רגע (מצב שמאפשר לך יותר שליטה וחופש בחירה).
אני החלטתי לדחות את הכניסה להריון, מתוך ידיעה שמבחינה טכנית, אני יכולה להתחרט ולנסות להכנס להריון בכל זאת, בכל רגע בו אחפוץ. עצם העובדה שהשליטה על כך עדיין בידי מקלה על ההתמודדות.
הכמיהה כשלעצמה היא גם חוויה מענגת מבחינתי. כמו לחכות לאירוע גדול. האירוע עצמו (יום הולדת, חתונה, טיול...) נגמר חיש מהר אבל הכמיהה אליו יכולה להימשך ככל שרק נחפוץ. כמו מן "משחק מקדים" שכזה.
אם תנסי להתיחס אל הצפיה כאל שלב חשוב ונעים של תהליך ההריון אז אולי תפיקי ממנו הנאה במקום יסורים. הרי בסופו של דבר ההריון יגיע, לא?! ובזמן המתאים ביותר, עוד תווכחי.
נראה לי שאני לא מאוד עוזרת כאן (כרגיל) אבל אני מסתפקת בכך שסוף-סוף סידרתי לעצמי את המחשבות בנושא (שלא מרפות יומם ולילה).
אז שיהיו לך ימים מאושרים של כמיהה ובעתיד גם הריון מקסים.
|
תוכן התגובה:
|
תגובות נוספות
|
