אהלן. קראתי עכשיו את כל השרשור. אני מסתכנת בלעצבן אותך, מקווה שלא כך יהיה אלא להיפך. נשמע לי שיש כאן שיעור רציני בלשחרר. אני קוראת כמה עצבים, טלפונים, אנרגיוץ וכוחות השקעת פה ונראה לי, מנסוין אישי שלי עם סיטואציות דומות, שלא נלחמת את כל המלחמה המייגע הזו בשם אותם 200 ש"ח, אלא בשם המחשבה שהם מתנהגים שלא כראוי (מה שנכון כמובן) ושאת חייבת, אבל חייבת!! לגרום לשינוי בהתנהגות שלהם. וזה מעלה לי 2 שאלות: 1 - האם את באמת חייבת? 2. נניח שאת כן, (כי אכפת לך, כי את בעצמך נותנת שרותים ללקוחות ומאמינה בדרך מסויימת, ואת אזרחית לא אדישה) - האם הדרך לשינוי הזה חייבת לעלות לך בכל כך הרבה אנרגיות?
אם אני מדמיינת לי תסריט אלטרנטיבי, ברגע שאת קולטת עם מי יש לך עסק את נושמת עמוק, מורידה הילוך במאבק הזה לראשן או מקסימום שני, ורק כשיוצא לך להזדמן לאזור, גם אם עבר חודש, את מגיעה לשם ומסדרת את העניינים. ולקינוח מוסיפה את המכתב ששלחת עכשיו. בלי להיגנב מזה, בלי שזה יעלה לך באנרגיות, בזמן, בטלפונים. נשמע טוב? ברור שזה קל לי להגיד מהצד, בלי שעצבנו לי את הנשמה.... אבל כשאני מצליחה לעצור את עצמי ולשחרר בקטעים כאלה, זה רווח נקי. חיבוקים ושבוע טוב
|
תוכן התגובה:
|