לי יש אמא כזו. מאז ומתמיד וזה לא משנה שיש לה כבר נכדים מזמן. פעם היינו צוחקים שאמא שלי מתקשרת לשאול שהכל בסדר כדי שתוכל להמשיך לדאוג. עכשיו זה כבר לא מצחיק כי החרדות הללו מנווטות את החיים שלה ומשפיעות מאד על מצבה הבריאותי ובתור בת לכזו - אף פעפ לא היה לי על מי להשען. כי כל פעם שהייתי כבר מספרת משהו שהטריד אותי כדי לשתף, לקבל תמיכה - הייתי צריכה להרגיע אותה. אז הפסקתי. זה מעולה שאת מודעת. מציע מכל הלב לטפל. מצאי לך את הדרך שתתאים לך - פסיכולוגיה, טיפולים רוחניים יותר או תרופות הרגעה (שיכולות להיות פתרון התחלתי מצוין) ווטאוור רק אל תישארי במצב הנכחי
|
תוכן התגובה:
|